אלפי מוצרים בדרך החוצה: המהפכה השקטה ברשתות המזון

רשתות סופרמרקטים בעולם מתחילות לצמצם את מגוון המוצרים על המדפים, לאחר שהתברר כי רבע מהפריטים אחראים ל-3% בלבד מהמכירות. המהלך עשוי להוזיל עלויות, אך גם לפגוע במבחר, בתחרות ובכיס הצרכנים

חזי גור מזרחי צילום: יחצ
עקבו אחרינו
מדפים ריקים בחנויות בארץ
מדפים ריקים בחנויות בארץ | צילום: אבשלום ששוני
2
גלריה

תארו לעצמכם שאתם באמצע הכנת ארוחת ערב, בעוד שעה האורחים מגיעים, ואתם מגלים שחסר לכם מרכיב חיוני למתכון. אתם נכנסים לסופרמרקט הקרוב, עוברים בין המדפים ומגלים שדווקא המוצר שלשמו הגעתם אינו נמצא. מסביבכם אלפי מוצרים, עשרות סוגי חטיפים, מקררים עמוסים ומבצעים בכל פינה, אבל המוצר היחיד שאתם צריכים חסר.

זו אחת האכזבות הגדולות בחוויית הקנייה. לא בהכרח בגלל מחיר גבוה או שירות לקוי, אלא משום שהחנות לא הצליחה לספק את הצורך הבסיסי שבגללו נכנסתם אליה. כעת תצטרכו לחפש חנות אחרת, לבזבז זמן ואולי לשנות את התוכניות. בפעם הבאה, ייתכן שתבחרו מלכתחילה בסופרמרקט אחר.

רבע מהמוצרים, שלושה אחוזים מהמכירות

רשת הסופרמרקטים הבריטית Waitrose, המזוהה עם איכות, מגוון ומוצרי מזון ייחודיים, בוחנת צמצום משמעותי של מספר הפריטים בחנויותיה. בחלק מהסניפים הגדולים שלה מוצעים יותר מ-15 אלף מוצרים שונים, אולם נתון שהוצג לספקי הרשת חשף תמונה מעניינת: כ-25% מהמוצרים אחראים לכ-3% בלבד מהמכירות.

הנתון פורסם לראשונה ביוני במגזין המקצועי הבריטי The Grocer, ובנובמבר דווח כי הרשת ממשיכה לבחון הוצאת מוצרים חלשים וכפילויות מהמגוון. בשלב זה לא פורסמה רשימה סופית של מוצרים שיוסרו.

Waitrose אינה היחידה. גם רשת Morrisons הבריטית מקדמת תוכנית לצמצום כפילויות ולהגדלת המכירות של מוצרים מובילים. בארה"ב הודיעה רשת המחסנים BJ's Wholesale Club על כוונתה להפחית כ-20% מהמוצרים במגוון שלה, מכ-7,500 לכ-6,000 פריטים בממוצע לחנות.

מדובר בשינוי תפיסתי. במשך שנים ניסו רשתות המזון להרחיב את המגוון כדי להעניק לצרכן תחושת שפע. כעת חלקן מבקשות להציע פחות מוצרים, אך להגדיל את המכירות מכל מוצר שנותר.

כמה טעמים באמת צריך?

ביקור בסופרמרקט ישראלי ממחיש את הדילמה. כמה טעמים של מילקי או דנונה אפשר למצוא במקרר? כמה סוגי חומוס מונחים זה לצד זה? כמה אריזות ומשקלים של גבינה צהובה מוצעים לצרכן? וכמה טעמים של ביסלי או שוקולד פרה מתחרים על אותו שטח מדף?

כל מוצר כזה הוא מק"ט, יחידת ניהול מלאי נפרדת, המחייבת את הרשת לטפל בהזמנה, בקליטה, באחסון, בתמחור, בסידור המדף, בבדיקת זמינות ולעיתים גם בניהול תוקף ופחת.

לכאורה, הפתרון פשוט: להשאיר את המוצרים הנמכרים ביותר ולוותר על היתר. כאן נכנס לתמונה עקרון פארטו, המוכר גם ככלל 80/20, שלפיו במערכות רבות חלק קטן מהגורמים אחראי לחלק גדול מהתוצאה.

בקמעונאות, מספר מצומצם יחסית של מוצרים אכן עשוי לייצר חלק גדול ממחזור המכירות. אבל היחס אינו בהכרח 80/20 בכל קטגוריה, והוא בוודאי אינו מוכיח שמותר לוותר על יתר המוצרים ללא השלכות.

אם יצרנית חטיפים תחליט לייצר רק את הטעמים המובילים, היא עשויה לחסוך בעלויות ייצור, אריזה והפצה. אלא שהטעמים האחרים אינם קיימים במקרה. הם מאפשרים חדשנות, יוצרים עניין, מושכים קהלים שונים ולעיתים גורמים לצרכן נאמן למותג מתחרה לנסות משהו חדש.

המאבק בין היצרניות מתנהל סביב שלושה משתנים מרכזיים: מחיר, זמינות וחדשנות. המחיר קובע את האטרקטיביות, הזמינות מאפשרת למוצר להיבחר, והחדשנות מעניקה לצרכן סיבה לחרוג מהרגליו.

מי משלם על החדשנות שלא ביקשנו?

אבל לשפע הזה יש מחיר, ולא רק בקופה. לא כל טעם חדש, אריזה נוספת או סדרת מוצרים נולדים מתוך צורך צרכני שלא קיבל מענה. לעיתים מדובר במהלך תחרותי שמטרתו לתפוס עוד מקום על המדף, להגדיל את נוכחות המותג ובעיקר למנוע מהצרכן להתנסות במוצר של המתחרה. כל הרחבה כזאת מייצרת עלויות: היצרן נדרש לפיתוח, התאמת קווי ייצור, רכישת חומרי גלם, אריזות, אחסון, הובלה ומימון מלאי. הקמעונאי מצדו נדרש להקצות שטח מדף, לנהל הזמנות, לפקח על תוקף המוצרים ולהחזיק מלאי שחלקו נמכר באיטיות.

וכאן עולה שאלה מעניינת: מדוע חברה גדולה ומנוסה משקיעה בהשקת טעמים חדשים, גם כאשר ברור שחלקם לא יגיעו להיקפי המכירות של המוצרים המובילים? משום שלא תמיד בוחנים את הרווחיות של המוצר הבודד. לעיתים מוצר חדש נועד להגן על נתח השוק של סדרה שלמה, לחזק נאמנות ולחסום הזדמנות למתחרה. גם מוצר בעל רווחיות נמוכה עשוי לשרת אסטרטגיה מסחרית רחבה יותר. אלא שהעלויות אינן נעלמות. הן נכללות בחישובי הרווחיות והתמחור הכוללים של היצרנים והקמעונאים, וחלקן עשוי להתגלגל למחירי המוצרים האחרים. כך הצרכן עלול לשלם גם על חדשנות שלא ביקש, ועל מגוון שאינו בהכרח זקוק לו.

סופרמרקט
סופרמרקט | צילום: מרק ישראל סלם

ארבעת אלפים מוצרים יכולים להספיק, אבל למי?

במחקרים שבוצעו במכון לחקר הקמעונאות בחנו גם את האפשרות להפעיל חנות מזון באמצעות מגוון מצומצם של פחות מ-4,000 מק"טים. מבחינה תפעולית ניתן לבנות מגוון כזה שיענה על חלק ניכר מצורכי הקנייה השוטפים. השאלה המורכבת יותר אינה כמה מוצרים צריך כדי למלא עגלת קניות ממוצעת, אלא אילו מוצרים אסור להוציא ממנה.

צרכן אחד לא יתפשר על מותג הקפה שלו, אחר מחפש דווקא סוג מסוים של קמח, ומשפחה שלישית מעדיפה מוצרי חלב בעלי מאפיינים ייחודיים. מוצר שנמכר בכמויות קטנות עשוי להיות הסיבה המרכזית לכך שלקוח מסוים בוחר ברשת.

כאן מסתתרת טעות אפשרית בניתוח נתוני המכירות. אם מוצר אחראי לאחוז קטן ממחזור הקטגוריה, אין פירוש הדבר שהוצאתו תגרום לאובדן אותו אחוז בלבד. ייתכן שהלקוח יוותר על המוצר ויקנה חלופה, אך ייתכן שיעביר את כל הקנייה לרשת אחרת.

מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Marketing Research מצא שניתן לצמצם מוצרים בעלי ביקוש נמוך בלי לפגוע משמעותית בתפיסת המגוון, בתנאי שהמוצרים המועדפים על הצרכנים נשארים זמינים.

לעומת זאת, מחקר שפורסם בכתב העת Marketing Science מצא כי צמצום מגוון עלול להפחית את תדירות הקניות ואת הכמות הנרכשת.

כלומר, הבעיה אינה רק אובדן מכירה של מוצר בודד. היא עלולה להיות אובדן הביקור כולו.

המוצרים שלא תכננו לקנות

לצד רשימת הקניות קיימת תופעה חשובה נוספת: רכישות בלתי מתוכננות. לא כל מוצר שנכנס לעגלה היה ברשימה שהכנו בבית.

אנחנו מגיעים לקנות חלב, לחם וביצים, אבל בדרך מגלים טעם חדש של שוקולד, מארז חטיפים, רוטב מיוחד או מוצר שמוצע במחיר אטרקטיבי. חלק מהמוצרים הללו לא היו נרכשים אלמלא המפגש איתם במדף.

לכן, צמצום מגוון עלול להפחית את מחזור המכירות גם כאשר הביקוש למוצרים הבסיסיים אינו משתנה. הצרכן ממשיך לקנות את מה שהוא צריך, אבל נחשף לפחות הזדמנויות לרכישות נוספות.

מנגד, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Marketing מצא שבמקרה שנבדק, צמצום מוצרים כפולים ובעלי ביקוש נמוך הוביל דווקא לעלייה ממוצעת של 11% במכירות ב-42 קטגוריות.

המסקנה אינה שצמצום מגוון מגדיל תמיד מכירות, אלא שצריך להבחין בין מוצרים המוסיפים ערך אמיתי לבין מוצרים המעמיסים אפשרויות דומות על הצרכן.

מכונת קפה אחת במקום מאות שקיות חטיפים

במקביל לצמצום המגוון המסורתי, רשתות המזון מרחיבות את פעילותן לתחומים שבעבר היו מזוהים עם חנויות מתמחות. מסכי טלוויזיה, מכונות קפה, מוצרי חשמל ובגדים מוצאים את דרכם אל הסופרמרקט.

מכונת קפה הנמכרת ב-1,500 שקלים יכולה לייצר מחזור מכירות השווה למאות שקיות חטיפים. גם אם שיעור הרווח עליה נמוך יותר, הרווח השקלי לעסקה עשוי להיות משמעותי.

מבחינת הרשת, זו הזדמנות להגדיל את סל הקנייה בלי להעלות את מחירם של מוצרי המזון הבסיסיים. מבחינת הצרכן, מדובר לעיתים בהצעה מפתיעה שמייצרת עניין וריגוש במהלך הקנייה.

אולם מכירות גבוהות אינן מבטיחות רווחיות. יש להביא בחשבון גם את עלות המלאי, שטח התצוגה, האחריות, ההחזרות וקצב המכירה.

האם החיסכון יגיע לקופה?

בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר נוגעת ליוקר המחיה. צמצום מגוון יכול להפחית עלויות לוגיסטיות, להקטין פחת, לשפר זמינות ולהגדיל את כוח הקנייה של הרשת מול הספקים. אבל אין כל הבטחה שהחיסכון יתגלגל למחיר לצרכן.

יתרה מכך, כאשר מוצרים ומותגים קטנים נעלמים מהמדף, התחרות עלולה להצטמצם. מנגד, הוצאת כפילויות מיותרות יכולה לפנות מקום למוצרים חדשים ולשפר את חוויית הקנייה.

רשתות המזון יצטרכו למצוא את נקודת האיזון בין יעילות כלכלית לבין חופש הבחירה. סופרמרקט אינו מחסן שמטרתו למכור את מספר המוצרים הקטן ביותר בעלות הנמוכה ביותר. הוא גם מקום שבו הצרכן מצפה למצוא פתרון לצרכיו, לגלות מוצרים חדשים ולצאת בתחושה שבחר נכון.

ייתכן שפחות מ-4,000 מוצרים יספיקו כדי לענות על רוב רשימות הקניות. אבל לפעמים דווקא המוצר ה-4,001 הוא הסיבה שבגללה הלקוח נכנס לחנות, ובגללה הוא גם יחזור אליה בפעם הבאה.

תגיות:
סופרמרקט
/
צרכנות