ביבי נאחז במנטור האמריקאי ולא לוקח אחריות: בבורסה זה לא היה קורה | יהודה שרוני

המהלך הכלכלי הדחוף עוד לפני הגזירות הוא ביטול כספים קואליציוניים בהיקף של 800 מיליון שקל, שעדיין לא בוזבזו | לפרשת אנבידיה יש היבטים ישראליים, ולא דווקא בתחום הכלכלי

יהודה שרוני צילום: ראובן קסטרו
עקבו אחרינו
בנימין נתניהו קורא לממשלת אחדות | צילום: הליכוד

הכסף פוזר כאילו ישראל אינה נלחמת על גורלה, ולאורך מרבית ימי המלחמה לא העזו לגעת בו. אפילו מבקר המדינה נחרד והמליץ לנתב חלק מהכספים הקואליציוניים לענייני מלחמה. סמוטריץ’, שהבין שכסף שאינו מיועד לטובת כלל הציבור שנוי במחלוקת, הצליח לנתב חלק מהביזה לבסיס התקציב כך שיהפוך למסמר בלי ראש. אלא שעדיין קיימים כ־800 מיליון שקל שלא הספיקו לפזר בגלל מגבלות משפטיות, התערבות בג”ץ ואי־אישור החלוקה בוועדת הכספים.

לירן אבישר בן חורין
לירן אבישר בן חורין | צילום: ברונו שרביט, לע''מ

מהלך התייעלות נוסף הוא ביטול משרדי ממשלה ואיחוד אגפים. בממשלת נתניהו האחרונה פרחו 33 משרדים כאילו מדובר בממשל האמריקאי. ועדיין, מלאכת חיסול המשרדים עוד לא החלה אפילו. בשביל מה צריך, למען השם, את המשרד לשירותי דת, ולבזבז על המועצות הדתיות 880 מיליון שקל לשנה? מי צריך את השמות המומצאים של משרדי ירושלים ומסורת ישראל, החוסן הלאומי, שיתוף פעולה אזורי, המורשת והתפוצות והמשרד לשוויון חברתי של מאי גולן, שלגביו אין טעם להכביר מילים.

ומי צריך את משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, שהוא מילה נרדפת למשרד החקלאות, ואת המשרד לעניינים אסטרטגיים. הנה מחקנו בבת אחת תשעה משרדים לענייני כלום ושום דבר, בלי שרמת השירות לאזרח נפגעה, וחסכנו לפחות 2 מיליארד שקל.

חלק מהמשרדים מיועדים למגזר החרדי בלבד. אחרים, כמו המשרד לשיתוף פעולה אזורי, ניתן למזג בתוך שנייה עם משרד החוץ. ויש כאלה עם שמות מפוצצים כמו החוסן הלאומי, המורשת והתפוצות, שמאחוריהם בלון שצריך לפוצץ. יש שיאמרו כי מדובר בניסיון לחיסול חשבונות, פגיעה בערכי היהדות ונקמנות, אלא שההסבר הוא פשוט. יש כבוד לערכי היהדות, אבל האינטרסים של כלל אזרחי המדינה חשובים יותר.

גדעון סער
גדעון סער | צילום: Avshalom Sassoni/Flash90

במלחמת הגיוס עם החרדים חייבים להציב בפניהם את המראה בפרצוף. ההלכה קובעת שבמלחמת מצווה מוציאים חתן וכלה מחופתם. אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר, שהסביר לפני הבחירות שאפילו דוד המלך ויהושע בן נון היו אנשי צבא, חותר לפשרות בעניין הגיוס. רק פוליטיקאי משופשף כמוהו יודע בדיוק מה שעובר לו בראש. ועדיין, כשר אוצר לשעבר, הוא בקיא לא פחות גם בענייני כספים וכלכלה. מנוף הלחץ על החרדי הוא הכיס, ולכן אין סיבה שחרדים, הנפקדים מנטל האלונקה הצבאית, לא ישותפו למען כולנו בנטל האלונקה הפיננסית.

מנכ''ל אנבידיה הפורש, ג'נסן הואנג
מנכ''ל אנבידיה הפורש, ג'נסן הואנג | צילום: רויטרס

בדוחות לרבעון השלישי, שפורסמו שלשום, החברה עקפה את התחזיות עם הכנסות שצמחו ל־116 מיליארד דולר ורווח שהגיע לשיא של 65 מיליארד דולר. ערב הדוחות פורסם שהמנכ”ל הסורר שוקל בחיוב את חזרתו לתפקיד אם יתבקש, אלא שיו”ר הדירקטוריון דחה בנימוס את הבקשה. זה לא עניין של מה בכך שמנכ”ל שהקפיץ את החברה ב־30 שנות כהונתו לשיא של כ־5.5 טריליון דולר, יקבל אחריות על מעשיו ויתפטר. לכן בעלי מניות ועובדים לוחצים עליו, כי אין להם חשק להפסיק כסף נוסף.

לפרשה יש שלל היבטים כלכליים ומוסריים, שלחלקם נקודות השקה ישראליות. לו נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לדוגמה היה עושה כמנכ”ל אנבידיה ומקבל אחריות על המיוחס לו בפרשת ג’פרי אפשטיין, הוא היה מניח מזמן את המפתחות. אלא שטראמפ הוא פוליטיקאי חסר עכבות, שאינו מקבל על עצמו אחריות. מבחינתו, בעלי המניות הם כ־350 מיליון אזרחים אמריקאים.

ג'נסן הואנג, מנכ''ל אנבידיה הפורש
ג'נסן הואנג, מנכ''ל אנבידיה הפורש | צילום: רויטרס

דירקטוריון אנבידיה הראה למנכ”ל את הדלת, ולא רק בגלל הרומן עצמו המתוחם כשערורייה רומנטית. במערכת העסקית בישראל היו אין־ספור סיפורים דומים, שחלקם נחשפו ויש כאלה שלא נחשפו עד היום. אני מכוון למערכות יחסים רומנטיות בעבר עם הכפופות למנהלים בחברות ביטוח כמו מנורה מבטחים, או במערכת הבנקאית כמו בבנק הפועלים, הבנק הבינלאומי ובנק לאומי. אדגיש שמדובר בעבר הרחוק, והמתרחש כיום במערכות יחסי עובד ומעביד הוא במוקפדות שונה לחלוטין.

בחלק מפרשות אלה התערב הפיקוח על הבנקים, והמנהלים נאלצו לקבל אחריות ולהתפטר. במקרים אחרים שבהם הקשר היה רציני יותר ולא היה מדובר ברומן, אחד משני המעורבים קיבל אחריות ועזב את מקום העבודה.

הסיבות לפיטורי המנכ”ל הדומיננטי נובעות לטעמי משלושה גורמי סיכון עיקריים. ראשית, החשש שחלק מסודות תעשיית השבבים של החברה דלף לסינים, המנהלים תחרות לא מוסתרת מול האמריקאים. על כך יש להוסיף את הבעיה שהמנכ”ל הכחיש ולא אמר אמת לדירקטוריון בנוגע לרומנים השונים שלו. זה עלול להעמיד בסימן שאלה את אמינות הדיווחים העתידיים שלו לגבי מצבה העסקי של אנבידיה. זה גם מעלה את החשש מאובדן האמון של בעלי המניות בחברה.

הגורם השלישי הוא שיקול הדעת הלקוי של מנכ”ל תותח, שעם כל הכוח שלו חטא בהיבריס. הוא לא עמד בפיתוי וניהל במקביל שלושה רומנים (לפי הידוע עד היום), שהשפיעו כנראה לשלילה על שיקול הדעת. מאז שהתפוצצה הפרשה, איבדה המניה כרבע משוויה, בסכום של טריליון דולר. מדובר ביותר מפי ארבעה מתקציב המדינה שלנו ל־2026. גם בעלי מניות ישראלים ספגו מכה כואבת. מדובר בחברות ביטוח, ובראשן מנורה מבטחים, ששמה את מבטחה בחברה.

ניזוק נוסף הוא איל וולדמן, בעל השליטה לשעבר במלנוקס, שנמכרה לאנבידיה לפני שש שנים ב־6.9 מיליארד דולר. חלק מהותי מהתמורה היה במניות אנבידיה. עסקת החלפת המניות הייתה עסקה מצוינת מבחינתו, כי השווי צמח מאז בעשרות אחוזים. אבל כעת גם הוא משלם את המחיר.

ויש סכנה נוספת לישראל בערעור מעמדה של ענקית השבבים האמריקאית. לחברה חלק משמעותי ביצוא הישראלי ובתוצר הישראלי. על פי נתוני הלמ”ס מהשבוע, התמ”ג צמח ברבעון השלישי ב־8%. 3.5% מתוכו שייכים לפעילות אנבידיה. תשלומי המס הישיר שלה נאמדים ב־5 מיליארד שקל לשנה. בנוסף קיים חשש, לא בלתי מוצדק, שהתוכנית לפתיחת מרכז ביקנעם, עם עשרת אלפים מועסקים, לא תצא אל הפועל.

וישנו עניין שלושת הכ"פים, מבית היוצר של השר מיקי זוהר: כוח, כבוד וכסף. למנהל מייסד אמריקאי מצליח יש כמעט הכל: אחוזות פאר, מטוסים פרטיים, יאכטות, גישה למוקד הכוח בממשל האמריקאי. ועדיין שני סיפוקים חסרים לו: העלאת מפלס הריגוש ושליטה על הבריאות ותוחלת החיים. מרבית המנכ”לים נהנים מעצם הריגוש בעבודה השוטפת ובצבירת הממון. אבל יש כאלה שרומנים ואהבה מצד מרגשים אותם עד אובדן מנגנוני הבקרה.

הגורם המתסכל אותם הוא השליטה על תוחלת החיים. אין לאף אחד את זה, ולא יעזור שום דבר ולא יעזרו אימונים מפרכים, דיאטת חלבונים או סדנת ויפאסנה. רבים מהמנהלים הישראלים ניסו מכשירי חמצן, כמוסות סודיות ועוד - ונכשלו. לכן הם נוהגים ליהנות מהחיים הטובים, הכוללים סופי שבוע במיקונוס, קבלות פנים חגיגיות וקשרים עם שועי עולם.

אבל ישנו יוצא דופן עולמי, והוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שעדיין לא הרים ידיים ומנסה דרך הנדסה ביולוגית להאריך את חייו. אם יצליח, סביר שבעקבותיו ילכו גם הדיקטטורים האחרים, אבל זה כבר לא קשור לפרשה.

תמונת הרווחיות במערכת גרועה יותר, שכן הדוחות המצוינים של בנק לאומי מטים את התוצאה כלפי מעלה. כוכב הדוחות היה כאמור בנק לאומי, שסיכם רבעון עם רווחי שיא של 3 מיליארד שקל. ושוב המנכ”ל חנן פרידמן מתנצל וממלמל “סליחה שהרווחנו”. למה? בכל מערכת עסקית נעדרת פופוליזם היו צריכים לתת לפרידמן זר פרחים. הרווח שלו והדיבידנדים המחולקים הם שלנו, כי בעלי הבית הם אנחנו, הציבור.

מנכ''ל בנק לאומי, חנן פרידמן
מנכ''ל בנק לאומי, חנן פרידמן | צילום: אורן דאי

הרווח ירד בשל כמה גורמים. הראשון, מס סמוטריץ', שקיזז השנה כ־3 מיליארד שקל מרווחי המערכת הבנקאית (מרביתם על חשבון לאומי והפועלים). גורם נוסף ששחק את הרווחיות הוא ריבית בנק ישראל, שירידתה ל־3.25% לשנה צמצמה את המרווחים הפיננסיים. ועוד משתנה ששחק חשבונאית את ההון הוא המדד הגבוה יחסית ברבעון.

נתוני הבנקאות לרבעון השלישי ניתנים לסיכום בשתי מילים: במקום דרוך. ועדיין, מצב העסקים בכלל לא רע, ויש סיבה לאופטימיות. המערכת הבנקאית ממשיכה להגדיל משמעותית את היקף האשראי, למרות הסנטימנט השלילי נגדה. חלק מהותי ממנו מנותב לעסקאות תשתית חיוניות למשק, כמו הקמת תחנות כוח, חוות שרתים (לצורך אתגרי ה־AI) ונתיבי תחבורה. וגם בתחום הנדל”ן הם עדיין לא עוצרים. הזינוק באשראי אינו בא לידי ביטוי בשלב זה בגידול בחובות הבעייתיים, הממשיכים לשמור על רמה סבירה. עקב כך חלוקת הדיבידנד במזומן לבעלי המניות אינה נעצרת ומהווה מחצית מהרווחים למרות מסע הלחצים נגדם.

ישנן כמה תובנות ביחס לצפוי בחודשים הקרובים. ראשית, יש לקוות שעם הקמת ממשלת התיקון יתמתן הסנטימנט השלילי ביחס לבנקים. זה תלוי מאוד בזהות שר האוצר. נחזור כאן על העובדה הפשוטה שיותר מ־80% ממניות הבנקים הגדולים מוחזקות על ידי משקיעים ישראלים (בעיקר גופים מוסדיים) וזרים. הרווח שלהם הוא הרווח של החוסכים לפנסיה לטווח הארוך. כשתוקפים את הבנקים, אנחנו יורים לעצמנו ברגל.

ושוב צריך לחזור על כך: בשלב זה אין מי שיחליף את המערכת הבנקאית כספקי האשראי המרכזיים של המשק. הם יסייעו בחידוש הצמיחה במשק, ולנוכח הפיקוח ההדוק עליהם - ציבור בעלי הפיקדונות נותן בהם את אמונו.

הבנקים הווירטואליים החדשים, עם כל הכבוד, עדיין לא הוכיחו את עצמם. חלקם, כמו בנק אש, עמדו עד לאחרונה על המדף למכירה. אמנון שעשוע ממשיך לשרוף מיליוני דולר בבנק ONE ZERO. בהזדמנות זאת נאחל הצלחה לבנק רבולוט, שקיבל בשבוע שעבר היתר כניסה לבנקאות. אז אולי במקום לשרוף מיליוני דולרים נוספים רק בתשתיות ובמחשוב, שיקנה פלטפורמה בנקאית קיימת שעל המדף, או שאולי ישתף פעולה עם אחד מהבנקים הווירטואליים?

חברות הביטוח מנסות להיכנס לתחום האשראי, אבל בדרך כלל הן עושות את זה כחלק מקונסורציום בנקאי, או בממדים קטנים. חברות האשראי החוץ־בנקאיות מתמקדות בכלל בתחום הקמעונאי. הבנקאות נותרת, אם כן, גורם המימון העיקרי של המשק. אם כך, ללקוחות שיכולים לישון טוב בלילה זה טוב. לעובדים זה מעולה בזכות הבונוסים והביטחון התעסוקתי. ומה עם בעלי המניות, אתם שואלים? תודה על ההתעניינות. בשנתיים האחרונות הם עשו תשואות פנטסטיות.

האם בוננזה כזאת תחזור על עצמה בשנה־שנתיים הקרובות? ספק רב. כדאיות ההשקעה בהמשך הדרך תלויה בהתפתחויות הפוליטית ובמצב המשק והבורסה. בכל מקרה, גם במקרה של התפתחויות שליליות - קריסת מניות בנקים לא תהיה. יש מקום לאופטימיות זהירה.

הוועדה שבראשותה יצאה השבוע לדרך, לא לפני שניסו לתקוע לה עוד מקלות בגלגלים. בן חורין, המכירה היטב את המגזר הציבורי, מביאה גישה מרעננת. גילוי נאות: את בעלה איתי אני מכיר עשרות שנים, והוא מעולם לא ניסה לקדם באמצעותי אינטרסים של לקוחות שהתכתבו בדרך כלשהי בוועדת הכספים.

“אני מבטיחה לשרת באמונה את כל מי שבחר בי וגם את כל מי שלא. במקום דיבורים וחששות, אני מציעה שנצא לדרך ואז המעשים ידברו. אם יהיה ניגוד אינטרסים, בעלי יכול אולי לוותר על לקוח ולא יקרה כלום. לחלופין, אני לא אטפל באותו נושא”.

“אנחנו לא קמים בבוקר כדי לתקוע מראש את עבודת הממשלה, כי זה פוגע באזרחי ישראל, אבל אני אומרת מראש: לא יהיו עסקאות אפלות ולא סעיפים חבויים מתחת לשולחן. נרים מכסה, נהפוך אבנים ונבדוק איפה הכסף. יש יותר מדי כסף שנשפך על הדבר הלא נכון. הכל יהיה על השולחן, והשולחן יהיה שקוף. ומה שלא שקוף - לא יקרה. נעצור כל שקל המיועד למקורבים, לפני שעוד שקל אחד יירד מתקציבי החינוך, הבריאות או הרווחה”.

“הכלי האפקטיבי העיקרי להגדלת העוגה הוא השתתפות החרדים בכוח העבודה והצבת הציבור המשרת והעובד בראש סדר העדיפויות התקציבי. הוועדה בראשותי תוביל את חוק המשרתים ומיצוי כושר ההשתכרות. היא תפעל בכל הכלים שברשותה להחזיר את כספי משלם המיסים לציבור הזה. המשך המציאות שבה אחוז הולך וקטן באוכלוסייה סוחב על גבו נטל הולך וגובר, הוא צעידה למסלול התאבדות לאומי. זוהי סכנה קיומית. חובתי כמשרתת ציבור להכניס את כל האוכלוסייה בישראל תחת האוהל הישראלי. אני מעריכה כי מעגל התעסוקה של החרדים יגדל”.

"אני באה מהזירה שמכונה לעיתים בגנאי ‘פקידות’. אני פקידה גאה לשעבר, שמאמינה שפקידות מקצועית ואיכותית היא עמוד התווך של מדינה מתוקנת. יש בשירות הציבורי הישראלי אנשי מקצוע מוכשרים, שמובילים עשייה יומיומית נבונה, עיקשת, סיזיפית ועם מלא נשמה. “אני מאמינה שיש ערך לעובדה שאישה נמצאת בתפקיד. נגמרו הימים שעל כיסא יו”ר הוועדה יושבים חברי כנסת המעליבים משרתי הציבור. בוועדה הזאת לא ישפילו אנשי מקצוע. בחדר הזה יתנהלו ויכוחים נוקבים, שבסופם תתקבל ההחלטה הטובה ביותר. מה שבטוח הוא שבמשמרת שלי אף עובד ציבור לא ייצא מהחדר בדמעות. הבטחנו לתקן, אז בואו נתחיל”.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
בורסה
/
דונלד טראמפ
/
אנבידיה
/
לירן אבישר בן חורין