815 חברות בנייה ותשתיות קרסו בישראל בשנת 2026, ומגמת ההחמרה בענף נמשכת. אלא שהקריסות הן רק חלק מהתמונה: גם החברות שממשיכות לפעול מתמודדות עם שחיקה חדה ברווחיות, התייקרות של עלויות הביצוע וזינוק בהוצאות המימון. סקר ענף הבנייה של CofaceBDi לשנת 2026 שהתפרסם היום (ראשון), נערך בקרב כ-190 קבלנים וחברות בנייה, ומצביע על פער הולך וגדל בין היקפי הפעילות בענף לבין מצבן הפיננסי של החברות.
עוד עולה מהנתונים כי הרווח לפני מס של החברות הציבוריות נחתך ביותר ממחצית בתוך שנתיים, ו-93% מהקבלנים מדווחים על עלייה בעלויות הביצוע.
מדד הסיכון העסקי של ענף הבנייה ממחיש את עומק הבעיה. ברבעון השלישי של 2026 עמד המדד על 7.11, לעומת 6.52 בכלל המשק. מדובר בפער המעיד על רמת סיכון גבוהה במיוחד בענף, שבו חברות נדרשות להתמודד במקביל עם עלויות ביצוע גבוהות, מחסור בכוח אדם, זמני עבודה ממושכים ונטל מימון הולך וגדל.
העובדים חסרים והעלויות מזנקות
המחסור מורגש במיוחד במקצועות הגמר, שעליהם דיווחו 59% מהמשיבים, ובתחום השלד והעבודות הרטובות, שבו דיווחו על מחסור 57%. אף ש-65% מהחברות שילבו עובדים זרים חדשים, התמונה אינה אחידה: 49% מהן דיווחו על שיפור בביצועים בעקבות שילוב העובדים, בעוד 39% דיווחו דווקא על הרעה.
למחסור בעובדים יש השלכות שחורגות מהקושי לאייש את אתרי הבנייה. הוא מאריך את זמני הביצוע, מעכב פרויקטים ומגדיל את העלויות, ובכך מעמיק את הלחץ על תזרים המזומנים של החברות.
לצד המחסור בכוח אדם, 56% מהקבלנים הצביעו על עלויות שכר גבוהות כאתגר מרכזי, ו-52% ציינו את מחירי חומרי הגלם והתשומות. התוצאה ניכרת בעלויות הביצוע: 93% מהקבלנים דיווחו על עלייה בהן, כאשר 57% מהם ציינו כי מדובר בהתייקרות של יותר מ-15%.
אלא שלא כל ההתייקרות מתגלגלת הלאה. 68% מהקבלנים שחוו עלייה בעלויות נאלצו לספוג אותה בעצמם, על חשבון הרווחיות. במציאות שבה חלק מהפרויקטים כבר יצאו לדרך ונמכרו במחירים שנקבעו מראש, יכולתם של הקבלנים לגלגל את ההתייקרויות לרוכשים מוגבלת. כך, עליית מחירי העבודה וחומרי הגלם הופכת ישירות לפגיעה ברווח שנותר לחברה.
מניתוח הדוחות הכספיים של החברות הנסחרות עולה כי השחיקה מתחילה בפרויקט ומחריפה במימון. לפי הנתונים, שיעור הרווח הגולמי ירד מ-17.7% במחצית הראשונה של 2024 ל-15.3% במחצית הראשונה של 2026, והרווח לפני מס נחתך ביותר מחצי – מ-7.7% ל-3.4% בלבד. במקביל, נטל המינוף והמימון מכביד על החברות, כאשר שיעור ההתחייבויות לטווח קצר לתאגידים בנקאיים עלה ל-20.6% מסך המאזן, ושיעור הוצאות המימון נטו זינק מ-4.2% ל-6.7% מסך ההכנסות.
המשמעות היא שגם כאשר חברה מצליחה לקדם פרויקטים ולמכור דירות, העלויות הפיננסיות עלולות לנגוס בחלק ניכר מהרווח. שילוב של התייקרות הביצוע, עיכובים בלוחות הזמנים והוצאות מימון גבוהות הופך את ניהול התזרים לאחד האתגרים המרכזיים של חברות הבנייה.
הענף במשבר, אבל הקבלנים עדיין מסתכלים קדימה
למרות הנתונים, תמונת המצב שעולה מהסקר אינה מצביעה על נסיגה מוחלטת של הקבלנים מפעילות. עם זאת, ניכרת ירידה באופטימיות: 34.6% מהמשיבים דיווחו כי הם פחות אופטימיים לגבי מצב הענף בהשוואה לשנה שעברה, לעומת 30.7% שאמרו כי הם אופטימיים יותר.
מעניין במיוחד הפער בין התחזיות לגבי החברה הפרטית לבין התחזיות לגבי הענף כולו. בעוד 45% מהקבלנים צופים גידול בפעילות החברה שלהם, 44% מעריכים כי הענף כולו יצטמצם. 19% צופים גידול ניכר בחברה שלהם ו-26% גידול מתון, בעוד שבצד התחזית לענף 28% צופים קיטון מתון ו-16% קיטון ניכר.
בעידן של אי-ודאות, אמון השוק הופך לקריטי
הסיכון העסקי בענף משפיע גם על האופן שבו רוכשי הדירות בוחנים עסקאות. מסקר רוכשי דירות שערכה CofaceBDi עולה כי 65% מהרוכשים בודקים את החברה הקבלנית לפני ביצוע עסקה.
הפרמטרים המרכזיים מבחינתם הם הניסיון הקודם של החברה והפרויקטים שביצעה, לצד אמינותה ועמידתה בהתחייבויות, שניהם עם 77%. לאחר מכן מדורגים המוניטין ושם החברה בענף, וכן המלצות, תלונות ופרסומים שליליים, עם 68% כל אחד. יציבות החברה חשובה ל-64% מהרוכשים, והגב הפיננסי שלה ל-55%.
גם הקבלנים עצמם מזהים את חשיבות האמון. לפי הסקר, הגורמים המרכזיים שפוגעים במותג של חברה הם פער בין ההבטחות למציאות, שעליו הצביעו 31% מהמשיבים, ופרסומים שליליים, שצוינו על ידי 23%.