חברות עשויות לקבל מאות אלפי דולרים, ובמקרים מסוימים גם מיליונים, תמורת מאגרי המיילים, המסמכים ותוצרי העבודה שלהן. הרוכשות הן חברות בינה מלאכותית, והמטרה שלהן היא ללמד את המערכות כיצד אנשי מקצוע מבצעים משימות, מקבלים החלטות ופותרים בעיות לאורך זמן.
ההבדל נעוץ במידע שמתעד את הדרך לתוצאה. מסמך משפטי סופי מציג את הנוסח שנבחר, אבל רצף ההתכתבויות והטיוטות שקדם לו יכול להראות אילו שאלות עלו, מה השתנה במהלך המשא ומתן וכיצד התקבלו ההחלטות. במשרד רואי חשבון, תיעוד העבודה עשוי ללמד כיצד נבדקו נתונים, מתי זוהתה בעיה ואילו פעולות נדרשו כדי לפתור אותה.
לביקוש הזה מתלוות תוכניות השקעה משמעותיות. חברת Micro1 מתכננת להשקיע מיליארד דולר ברכישת מידע מחברות בתוך שנה. לפי תחזית חברת המחקר גרטנר, ההוצאה העולמית על מידע ל-AI צפויה לעלות מכ-826 מיליון דולר ב-2025 לכ-6.5 מיליארד דולר ב-2027.
מבחינה כלכלית, התפתחות זו הופכת מאגרי מידע שהיו עד לאחרונה בעיקר עלות אחסון לנכס פוטנציאלי. לצד חברות ה-AI עצמן צומחים מתווכים שמאתרים חברות המחזיקות מידע בעל ערך, בוחנים את איכותו ומנהלים עסקאות למכירתו. מידע שנצבר במשך שנים כחלק מהפעילות השוטפת של העסק עשוי לקבל לפתע שווי עצמאי.
אלא שאותו תיעוד עשוי לכלול גם פרטים על עובדים ולקוחות, מידע עסקי והתכתבויות שנכתבו לצורך אחר לחלוטין. מכירתו לצורכי אימון מעלה שאלות של פרטיות, בעלות והסכמה. תהליכים להסרת פרטים מזהים יכולים לצמצם חלק מהחשיפה, אך אינם פותרים בהכרח את מכלול השאלות הנוגעות לשימוש במידע.
לצד המרוץ אחר שבבים וכוח מחשוב, מתפתח גם שוק לניסיון המצטבר של עסקים ועובדים. המיילים, המסמכים ותוצרי העבודה עשויים להפוך לנכס כלכלי נוסף של החברה, לצד הפטנטים והתוכנה שפיתחה. את הביקוש לידע הזה מסביר יעקב כך: "כדי להגיע לשלב הבא, המערכות צריכות להבין הרבה יותר טוב כיצד העבודה עצמה מתבצעת".
התרעות פיקוד העורף