"על ההר" נמצאת ברחוב היובל 2, בכניסה לכרמל הצרפתי בחיפה. המכוניות עוברות בכביש הראשי, ובחצר השולחנות פזורים על דשא מלאכותי. הכול התחיל כשאיתי בן שמואל, חבר הילדות של כהן, עצר במקום לקפה, עוד כשפעל בו בית קפה היינה, ושאל את הבעלים אם הם מעוניינים למכור. השניים מכירים יותר מ-20 שנה, לדברי כהן. כשהחליטו לפתוח יחד מסעדה איטלקית כשרה, הם הקדישו חודש וחצי לניקוי ולשיפוץ במו ידיהם. היום כהן אחראי על המטבח והספקים, ובן שמואל, שמגיע מתחום ההשקעות, מטפל בתפעול ובצד הכספי.
את הלימודים סיים על קביים
כהן גדל בנווה שאנן ובילה חלק גדול מילדותו אצל סבתו. בגיל 15, אחרי שהוריו התגרשו, עזב את הבית ועבר לגור לבד בשכירות. "ההורים התגרשו, התגרשתי מההורים, אפשר לקרוא לזה ככה", הוא אומר. באותה תקופה עזב גם את בית הספר יאנוש קורצ'אק, שם למד במגמת מלונאות. בבית, הוא מספר, הבישול היה דרך להירגע. במגמה גילה את הצד המקצועי של המטבח והתחיל לחשוב מה יוכל לעשות בו לפרנסתו.
כנער הוא כבר עבד כדי לממן את עצמו, בין היתר כשליח על אופנוע, וצבר ניסיון במטבחים בחיפה. באותן שנים עבר גם ניתוח לקיצור קיבה כיוון ששקל 164 קילו. ב-2019, לדבריו, נפצע בשתי תאונות אופנוע. אחריהן באו ניתוחי גב ושיקום שנמשך כשלוש שנים. כשהוא מספר על התקופה הזאת, הוא חוזר לקושי להחזיק את כל הדברים יחד. "ברגע שאתה חווה את זה בגיל מוקדם, וחווה את זה עם קשיים כלכליים, וחווה את זה גם עם בעיות פיזיות, אז הכול הופך תמיד את הסיטואציה ליותר מורכבת".
מהאירועים הפרטיים לשולחנות בכרמל
עוד לפני שהיה לו מקום משלו, כהן בישל באירועים פרטיים, בהם מסיבות רווקות והפרשות חלה. הוא התמקד בעיקר במנות חלביות ובדגים. אחרי שבעה באוקטובר, לדבריו, עברה יותר משנה עד שחזר לבשל באירועים. הוא התחיל שוב באירועים קטנים, בלי לצלם ובלי לפרסם, והלקוחות הגיעו בהדרגה מפה לאוזן.
התפריט של "על ההר" נשען בחלקו על המנות שהכין אז. טורטליני פולנטה, למשל, הוא מנה שהוא מבשל כבר שנים. כמה מהלקוחות הכירו את האוכל שלו עוד לפני שפתח את המסעדה. בינתיים נוספו אליהם גם מי שגרים באזור או עוצרים בדרך לקפה. "אין יום שעובר בלי מכרים", הוא אומר. "יש קבועים. כל יום קפה, מאפה".
איך החיפאים קיבלו את המקום? "יותר ממה שחשבתי", הוא אומר, ומיד מוסיף שהוא דווקא היה אופטימי. "אני יודע מה אני מוציא מהידיים, אני יודע גם מה אני שווה". הוא מייחס חלק מהקבלה הזאת להיכרות שלו עם העיר שבה גדל ועבד. מבחינתו, מסעדה איטלקית כשרה בכרמל היא משהו שהוא עצמו חיפש בנוף המקומי, והמשוב מהסועדים עוזר לו להבין מה מהם ירצו להזמין שוב.
סלט הקיסר נדיב, והכמהין במידה
בתפריט אין מבחר מנות רחב, אך לצד המנות שישנן - יש ספיישלים שמתחלפים. התחלנו בארנצ'יני גבינות (54 שקל), שהוגשו על קרם בזיליקום עם איולי הבית והיו טעימים במיוחד. סלט הקיסר (62 שקל) הגיע במנה גדולה, עם יד נדיבה בפרמזן. כהן מכין את הרוטב בלי אנשובי, ואת הכמהין מרגישים בו בעדינות. הטורטליני עם השמנת והסלק (72 שקל), עם חמאה חומה, גרידת לימון ואגוזי מלך, היה המנה שהכי נהניתי ממנה. לקינוח הזמנו רד ולווט (42 שקל), עשוי לפי הספר.
בבוקר המקום מתנהל יותר כבית קפה, עם מאפים, מנות ביצים וטוסטים, ובסביבות הצהריים עוברים לתפריט שממנו אכלנו. כהן ובן שמואל מתכננים להוסיף בכניסה ויטרינה עם מאפים וסלטים. כהן מדבר על השינוי הזה תוך כדי העבודה במטבח, וחוזר לדבר עם הסועדים בין המנות.
כעבור שעה וחצי יצאתי משם עם תחושה שאני רוצה שהמקום הזה יצליח. הסיפור של כהן נשאר איתי גם אחרי הארוחה. אבל כשאחזור לרחוב היובל, כבר אדע מה להזמין. גם אם עדיין לא יהיה לו שם, מספיק לבקש את הטורטליני עם הסלק.