"ברור שיש לי. אני לא מאמינה במשטרת ישראל. המשטרה לא עושה את העבודה שהיא צריכה לעשות באמת. אני לא סומכת יותר על המשטרה בשום צורה".
"כשאושרי שוחרר מהמעצר, כבר התחלתי את צילומי 'היחידה', והוא נסע לנקות את הראש באיביזה. עדיין נשארנו יחד למרות שדיווחו שנפרדנו. אני מאוד אוהבת אותו והוא אחלה בחור, אבל הבנתי שאני עוד לא מוכנה לקשר חדש כי אני צריכה זמן לעצמי, אז נפרדנו. הרבה זמן לא הייתי לבד, וכמובן שהייתי רוצה אהבה, אבל נורא כיף לי בלבד שלי עכשיו".
"כשראיתי את העונה הראשונה של 'היחידה', אמרתי: איזה כיף, החלום שלי זה לשיר. תמיד שרתי והקלטתי את עצמי כילדה. הסוכן שלי, עופר רפאלי, התקשר ואמר לי שיש הצעה מ'היחידה', ולא הייתה בכלל התלבטות. אמרתי לו בלי להתבלבל: 'תסגור'. זה שירה, זה כיף, זה פאן, ואני הולכת לשיר ולא סתם לשיר, אלא מול חיילים, שזה אושר כפול, פשוט הגשמת חלום. עפתי על זה. לא פחדתי מריאליטי נוסף, רק חשבתי שאני הולכת לעמוד מול מיקרופון ולעשות את זה ביג טיים".
"פתאום קלטתי שחזרתי לריאליטי ושחזרתי לימים של תככים ומריבות כמו ב'האח הגדול'. זה כמו לצפות ב'האח הגדול' מבחוץ, והכל נראה כיף, פנאן, וילה מפוארת, סתלבט, בריכה, אבל כשאתה נכנס לריאליטי, זה לא דומה בכלל למה שרואים מבחוץ. ככה היה גם ב'היחידה'. חודש של צילומים בתנאים לא קלים - לחזור למדים, להיות בהם 25 יום ולנעול נעלי צבא כבדות בחודשי הקיץ הכי חמים של יולי־אוגוסט. הזעתי במקומות שלא ידעתי בכלל שאפשר להזיע. אחרי הריאליטי שעשיתי עכשיו, לא נראה לי שאעשה עוד אחד. למרות שבסופו של דבר בעולם שלנו הכל מסתכם בכמה כסף יציעו לך".
"לא יצאתי מ'היחידה' בגלל עדי שילון, ממש לא. כל הפרסומים דיווחו שיצאתי בגללה, אבל היא לא קשורה לזה. היה סיפור אחר. הייתה אי הבנה עם ההפקה, אבל בסוף הכל הסתדר. חזרתי למחרת אחרי שישנתי בבית שלי, והמשכנו את הצילומים כמתוכנן".
אחרי סיום צילומי "היחידה", רובל כבר עברה לפרויקט הבא שלה והצטרפה לתוכנית "עולם הזוהר" בערוץ המוזיקה, לאחר שהדוגמנית נטלי עטיה עזבה את התוכנית בעקבות פרידתה מהמנחה איציק זוהר. זמן קצר לאחר מכן כבר החלו לצוץ שמועות על רומן בין רובל וזוהר, שבגללן היא קיבלה עשרות מסרונים והודעות נאצה ממעריציה של עטיה, שחששו כי רובל תכבוש את לבו של זוהר. "אני לא מאמינה שגם את שואלת אותי מה יש ביני לאיציק", היא אומרת כעת. "זוגיות עם איציק רחוקה מהמציאות כמו שאנחנו רחוקים מארצות הברית. אנחנו עובדים ביחד והוא מקסים וחמוד וכיף לנו באולפן ביחד, אבל אנחנו ממש לא זוג. אני יכולה להרגיע את כל המעריצות של נטלי עטיה: אני לא בזוגיות עם איציק ולעולם לא אהיה. אני סיימתי עם עידן הגרושים והילדים מסביב. טוב לי כרגע לבד".
"אנחנו חוזרים אחרי החגים, אבל כרגע כל מה שבראש שלי זה לעבור בהצלחה את תקופת המבחנים. אני לומדת לתואר ראשון במשפטים בקריית אונו, ובקרוב מסיימת שנה ראשונה. אני רק חולמת להיות אחרי התואר ולהתחיל כבר את ההתמחות".
"ממש לא, זה מקצוע לחיים. החלום שלי זה לעסוק בעריכת דין. אני כבר רוצה לקבל את התעודה ולמחרת להתחיל לעבוד. הרי עולם הבידור זה לא מקצוע יציב. פעם אתה מעניין ופעם אתה לא. יש לי רגעים שבהם אני רוצה לחזור לעבוד. בא לי נורא שגרה של לקום בכל בוקר בשעה מוקדמת, להתארגן ולצאת למשרד בריטואל קבוע. אני רואה את החברות שלי קמות בבוקר והולכות לעבודה, ולי אין את זה. אני רוצה כבר מעכשיו לעבוד בתחום, אפילו להיות פקידה במשרד עורכי דין".
"כוכבת גדולה, הצחקת אותי. אין דבר כזה בישראל, ואין פה תנאים של לוקסוס כמו בארצות הברית. וכן, אני אתחיל בעבודת פקידות ואלמד את המקצוע. אין לי בעיה להגיש קפה, אני אפילו אוהבת את זה. אני תמיד נשארת עם האף למטה, מעדיפה להישאר נמוך, כי אם אתה למעלה, אתה יכול ליפול. כרגע המקצוע שלי מאוד קשה, אתה עובד חודש, ואז חודש אתה לא עושה כלום. אני זקוקה לכסף כי אני לא נתמכת על ידי ההורים שלי, ואני צריכה להרים את עצמי לבד. אין לי עזרה כלכלית, ואם אני לא אעבוד, לא אוכל לשלם שכירות. יש לי לחץ קיומי כלכלי קבוע. אם אני אגיע למצב שאין לי עבודה והמשכיות, אז אני אצא לעבוד בכיף במקום קבוע כשכירה, גם אם אצטרך להגיש קפה לבוס. כיום הבוס שלי הוא הסוכן שלי שמחליט הכל. מעולם לא הרגשתי שאני הבוסית בזכות הישגים או הצלחות".
"אני מטופלת אצל פסיכולוגית, אז אי אפשר לומר שזה לא ערער את נפשי. בשנה הראשונה שיצאתי מ'האח' הייתי סגורה כמעט קרוב לשנה בבית, יוצאת לעבודה וחוזרת מיד הביתה. יש לי נפילות ויש לי דיכאונות, אבל אני פורקת הכל אצל הפסיכולוגית, ויש לי המון שיחות עם החבר שלי למעלה, בורא עולם. עד היום אנשים שואלים אותי אם הם מתאימים ל'האח הגדול'. הדבר היחיד שאני אומרת להם זה שהם צריכים כוח נפשי לסחוב את הדבר הזה ואת ההתמודדות של אחרי. לא הייתי ממליצה לכל אחד להיכנס לריאליטי. צריך המון כוח נפשי. אנשים חושבים שזאת קייטנה, אבל זה רחוק מזה".
במהלך מחאת בני העדה האתיופית בחודשים האחרונים, שהפגינו בטענה לאפליה וגזענות נגדם, בחרה רובל לא לצאת להפגין. "לקחתי חלק פעיל מאחורי הקלעים של ההפגנות", היא טוענת כעת. "התראיינתי לטלוויזיה, העליתי פוסטים ברשתות, קראתי לאנשים להגיע ולתמוך בנו וכתבתי שהמאבק הוא לא רק של בני העדה האתיופית אלא של כל עם ישראל, ושכולם צריכים לגדול פה שווים".
"זאת האמת. יש לנו מדינה גזענית עם שוטרים אלימים, ובואי נשים את הקלפים על השולחן. אנחנו מדינה נורא גזענית ולא רק נגד אתיופים. בסקרים אנחנו מופיעים במקומות הראשונים של המדינות הכי גזעניות בעולם. ודווקא אנחנו, שעברנו את השואה. יש לנו חברה הטרוגנית, אספנו אנשים מכל העולם. כשהמרוקאים הגיעו, הם סבלו מגזענות, וכך גם התימנים והרוסים. העדה האתיופית פשוט הגיעה אחרונה, אז עכשיו הכל מתרכז סביבה".
"העדה הייתה עדינה ומאופקת מדי לעומת מה שקורה בארצות הברית. אם הם לא היו עושים את זה באופן אלים, לא היינו יושבות ומדברות על זה ולא היו משדרים את זה בחדשות עד אמצע הלילה. הם לא היו אלימים, הם התנהגו בדיוק כמו השוטרים. אם אני הייתי שם, גם אני הייתי נוהגת באלימות".
"סבלתי בעבר מגזענות, היום ממש לא. חוץ מזה, לא כדאי לאף אחד להתעסק איתי. כשראיתי מה השוטר עשה לחייל האתיופי, אמרתי לעצמי: חבל שהשוטר הזה לא בא אלי, אוי ואבוי מה שהיה קורה לו. השוטר הזה צריך לשבת מאחורי סורג ובריח כי הוא הכה עובר אורח, ולא משנה אם הוא אתיופי או רוסי. חייבים שהשוטרים ילמדו לקח למען יראו וייראו. עצבן אותי שרק השעו אותו מהתפקיד והתיק שלו נסגר. ממש חתיכת עונש. הבעיה מתחילה במשטרה שמרשה לעצמה ונותנת את הכוח הזה לשוטרים".
התרעות פיקוד העורף