“כן, אבל זה ממש בהתחלה, אנחנו עושים כמה טלפונים. אני עוד מעט ארבעה חודשים פה, ללא הכנסות. זה לא פשוט, אבל בשביל זה יש חברים".
“אני יודע שאת לא רגילה לדבר עם אנשים שאוהבים אותם, בדרך כלל זה בלגנים. אני בן אדם אמיתי, ואני לא האמנתי שאנשים כל כך אוהבים אותי".
“מאשתי. היא אם חד־הורית. ארבעה חודשים היא עם הקוסמטיקה שלה, ושני ילדים. זה לא פשוט בכלל".
“לא, אני לא מעורה. אם יעשו ערב התרמה אני אתרום שיר, אבל ככה אני לא בסיפור".
“אנחנו עושים מגבית בין חברים. אשתי ממש מארגנת הכל, אוספת, מחלקת, משלמת מה שצריך. כל מיני אנשים תרמו, חברים תורמים. הפצנו בין החברים שמצבו של ננסי הוא כזה שמצריך להתגייס. התגייסנו, כל אחד תרם מה שיכול. עוד לא הגענו לכולם, כי אנחנו עושים את זה בהססנות גדולה ובידיים רועדות".
“לא. לגעת אף אחד לא יכול. אף אחד לא יודע מה נעשה עם הכסף. אני יודע כי אשתי מטפלת בזה".
“לאשתו יש חשבון שגם לשם הכניסו כסף, מי שרצה לתרום זו דרך אחת. אנחנו לא כל כך אהבנו, כי אנחנו רוצים להיות אחראים על מה שיוצא ומה שנכנס. וגם מי נתן ומה נתן. שאם ביום מן הימים נרצה להחזיר נדע".
“לא מחזירים, אבל אם ננסי יחזור לעבוד והכל יהיה כשורה ובכל זאת נשארים עם כסף, אז כדאי להחזיר לאנשים שתרמו".
“אלפים, לא מאות אלפים. אלפים יפים. אשתי לא רק משלמת. היא הלכה למשל לבית הספר של הילדים, דיברה עם המנהל והסבירה לו את המצב וקיבלה 50% הנחה בתשלום. גם הלכנו לעירייה לברר מה מגיע לננסי כגמלאי, וכן הלאה. כל מה שאפשר לצמצם, מצמצמים".
התרעות פיקוד העורף