"מה, את רוצה שאספר את זה בעיתון? הגזמת. לא יפה. אני מבין שהשמועה הגיעה עד אלייך".
"מי שראה אותי ואת אמא שלי ב'מעושרות' ראה את האהבה והמסירות האינסופית שלי. מי שלא כיבד את אמא שלי בחייה לא יכבד אותה במותה".
"לא, לאחים שלך... ברור. אישה שלא הסכמתם לבוא ולסעוד אותה בחייה ולא באתם להיפרד ממנה בבית החולים. לאמא שלי היו עשרה ילדים ושלושה הוצאנו מההלוויה. האח שלי לא בא לקחת את אמא שלי לחתונה של הבת שלו והתבייש בה, כשהיא ישבה בכיסא גלגלים, שבטעות לא יבואו הבעלים של ארומה, כי הוא זכיין של ארומה, שיראו אותה בכיסא גלגלים, שתהיה לו בושה".
"אחד כזה שלא לוקח את אמא שלו לחתונה של הבת שלו יבוא בצביעות ויעמוד ליד גופתה? אין מצב כזה. אמרתי לו 'החוצה, החוצה, קישטה'. ואח אחר שבא לתקן לאמא שלי משהו בבית ומבקש כסף לתיקון בבית של אמא שלו? ועוד אח אחד שלא בא שנה וחצי, בא לעמוד ליד הקבר של אמא שלי? לא מאמי, לא. הצביעות הזו בלתי אפשרית".
"אוי באמת. זה לא מתאים לכם, זה לא לעניין. אנשים אבלים. תודה, סליחה ושיהיה המשך יום טוב".