התעוררתי עם שלושה חורים בגוף ותחושה שנעלמו לי שרירי הבטן. ההרדמה הכללית מחקה לי שעתיים וחצי מהמוח. מאורעות הניתוח אבדו כנראה לנצח. 

שכבתי על המיטה. הגוף כאב. הבטתי ימינה. היא החליטה להישאר. הקלישאה קובעת שבזמן מחלה המשפחה היא הדבר היחיד שמעניק תמיכה אמיתית, אבל אצלנו בכל אוגוסט השבט המורחב יוצא לחופשה בחו"ל. רק אבא שלי נותר בארץ ונדמה לי שהוא כבר רווה מבתי חולים, מה שהפך את הנוכחות שלה למזור היחיד בסבך הבדידות שהשינה העמוקה נסכה. 
 
אנחנו מכירים כמעט ארבעה חודשים. לתוך הזמן הקצר הזה הצלחנו לדחוס דרמות שיכלו לתדלק חמש עונות בטלנובלה מקסיקנית. יצאנו, ניתקנו קשר, התפייסנו ורבנו במכפלות. פעם אחת היא עזבה לטובת זמר ידוע ששר לה סרנדות ליליות, עד שנשבר לה. בסיבוב השני אני ברחתי בהיסטריה, אחרי שעיכלתי את פער השנים בינינו ואת העובדה שאני, קשיש בשנות הארבעים שלו, אצטרך לעמוד בסטנדרטים שהחבר הקודם שלה, כדורסלן בינלאומי, הציב. 

שבוע וחצי לפני הניתוח החלטנו שמנסים שוב.
 
אני שואל את עצמי אם יכול להיות שתכננתי את הקמבק מראש כי לא רציתי לעבור את האשפוז לבד. אין לי תשובה. ייתכן שאני דרעק אמתי. ייתכן. בכל מקרה הופתעתי כשקמתי וראיתי אותה. לא בדיוק שלטתי על עצמי והעיניים התחילו לנטוף. היא מחתה את הדמעות ונדמה לי שראתה את זה כתוצר לוואי ביולוגי. האמת היא, כמובן, שאני התרגשתי מאוד.
 
ערב. חדר לידי אושפז אח של כוכבנית ריאליטי. היא הסתובבה במקום על עקבי ענק ועוררה מהומות. נרדמתי. אחרי שהתעוררתי הדייט שלי לניתוח סיפרה שנחרתי בקצב מוזיקלי. התנצלתי והרגשתי נבוך. הייתה לי תחושה שכולם שמעו.
 
יצאנו הביתה. הרופא היה שבע רצון מהליך ההתאוששות וביקש שאלבש תחתונים צמודים או טייטס כדי שהשרירים יקבלו תמיכה. לצערי פריט הלבוש היחיד מהסוג הזה שנמצא ברשותי היו תחתוני טייטס שנרכשו בפורים לפני שנתיים כשהתחפשתי לספיידרמן. הם עלו עלי בקושי, אבל עלו. לא הורדתי אותם עד עכשיו, כלומר כבר יותר משבוע אני מסתובב איתם, למרות שהיא מתלוננת.
 
בלילה השני אחרי הניתוח היא יצאה לבלות. הרגשתי נטוש אבל התביישתי להשמיע קול. נרדמתי מוקדם והתעוררתי בחמש לפנות בוקר. האור בסלון דלק. גררתי את עצמי בכאבים לזירת הפשע. היא ישנה עמוק ונדמה לי שהייתה הלומת אלכוהול. חזרתי לנמנם. כשקמה בבוקר טענה שיש לי
חסמים רומנטיים ורגשיים ואני הזכרתי לה שהדוקטור הורה על שישה ימי מנוחה מלאים.
 
אבל, עם כל הכבוד לניתוח ולבטן החתוכה שלי, העבודה לא עוצרת. 
 
השבוע הייתי עדיין בשלבי ההשקה של תכנית חדשה שאני מגיש בערוץ שתיים. כשאין לך ילדים ואתה לא נשוי נדמה לך שהמעמד המקצועי הוא הכול. אני יודע שזה רחוק מהאמת ואלו רק מחשבות וורקוהוליות ריקניות, אבל זה חזק ממני. וכך, שלושה ימים אחרי הניתוח, הגשתי את התכנית החדשה שלי, לבוש בתחתוני ספיידרמן ועם בטן קרועה. 
עכשיו אני מחכה לתוצאות הרייטינג ולחתכים שיגלידו.