למדינות ולמחוזות שאותם הם מייצגים, הם לא נתקלו בתנועת המונים המבקשת מהם להתנגד להסכם. תומכים או מתנגדים: לרוב האמריקאים זה לא עד כדי כך חשוב.
זה הלקח המרכזי שישראל צריכה לקחת איתה לתחנה הבאה במאבקה על הישרדות באזור קשה, מתוח, משתנה במהירות: אמריקה תשמח לסייע כל עוד לא מדובר בסיוע המצטייר בעיני חלק ממנהיגיה ובוחריה ככזה המתנגש באינטרס האמריקאי. אגב, זה נכון גם ביחס ליהודים של אמריקה. הם ישמחו לסייע כל עוד לא מדובר בסיוע המתנגש בזיקה הפוליטית המיידית שלהם, וברצונם לקיים חיים אמריקאיים בלתי מופרעים.
וזה לקח חשוב למדי, משום שכבר כמה זמן – בעצם, כמה עשורים – שישראל קצת מבולבלת ביחס לתמיכה שהיא מקבלת, או מצפה לקבל, מאמריקה. שני הממשלים שקדמו לזה של ברק אובמה היו מהטובים ביותר, אולי הטובים ביותר, שידעה ישראל אי פעם. וגם הנסיבות שיחקו לטובת ישראל: בימיו של ביל קלינטון זהרה אמריקה ככוכב שביט בודד בשמי הגלובוס לאחר ניצחונה במלחמה הקרה, ולא נדרשה להתמודד עם מכשולים גדולים על דרכה. בימיו של ג'ורג' בוש הבן נמתח קו של גבול בין מדינות הנלחמות בטרור לבין כאלה שתומכות בו, או אדישות אליו. וישראל הייתה בצד הנכון.
התרעות פיקוד העורף