הנה אזהרת מסע שלא תקבלו מהמטה ללוחמה בטרור: נסיעה לחו"ל בקיץ או בחגים עלולה לגרום לאזרח הישראלי לגלות שרוב אזרחי העולם לא ממש מתעניינים או מוטרדים מהאיום האיראני, לא באירופה הקלאסית ולא בזו המודרנית, לא במערב ולא במזרח, בוודאי לא בדרום אמריקה או באוסטרליה ובמדינות המזרח הרחוק - יפן, סין, מלזיה, אינדונזיה, וייטנאם או תאילנד.

שם לא חשים שאסון עולמי מתרגש עליהם או שהקרב בקונגרס הוא המכריע והגורלי בתולדות האנושות. 

ועוד אזהרה חשובה: טיול בחו"ל עלול לחשוף את האזרח הישראלי לרמת החיים השונה בארצות מעבר לים. לא רק ה"מילקי" בברלין אלא גם הפיצה המעולה באיטליה שעולה פחות מחצי מהחיקוי הישראלי הבינוני, הפולניות שנותנות בראש גם למחירים במסעדות, ושבתאילנד הקולה, אותה קולה שעולה כאן 10 שקלים ויותר, עולה שנקל. החשיפה לנתונים אלה עלולה ליצור טינה וכעס ואפילו התמרמרות שתפגע בתחושת הלכידות הלאומית, בעיקר בתקופות שבין המלחמות. ראו הוזהרתם.

ועוד אזהרה אחת: טיול ברחבי העולם יחזק את התחושה שהעולם הוא מגוון, ססגוני ומורכב מהרבה מאוד עמים ולאומים, עם מנהגים שונים ומעניינים, וכי אין זה נכון בהכרח שכל החוכמה וההיגיון נפלו רק על קובעי המדיניות בציון. לא כל הצרות הן שלנו, ולא כל הפתרונות הם תוצרת כחול־לבן. 

ועוד עניין לתשומת לבו של המטייל בחו"ל: נוכחותם של ישראלים נוספים והתנהלות ישראלית מעבר לים יכולות - מעבר לגאווה הישראלית הטבעית ותחושת ה"ביחדנס" (זכויות יוצרים על המילה ליהונתן גפן) הדביקה שכולנו נהנים ממנה יותר או פחות - לעורר תחושה קלה של הבנה לכעס הכללי כלפי ישראל בעולם. ראו הוזהרתם. שוב.

אמרנו לכם

התוקף וההתייחסות לאזהרות אלו אינם שונים בהרבה מהיחס לאזהרות המסע של המטה ללוחמה בטרור. ולא שיש לי משהו נגד לוחמה בטרור, או נגד אזהרות מסע שצובעות מיד את כל העולם בצהוב, בכתום ובאדום, ומסבירות שאין לנו בעצם לאן לברוח, או אפילו להימלט זמנית כדי לנפוש. האזהרות האלו, מעבר להיותן סוג של "אמרנו לכם" של מערכת הביטחון הממשלתית, וצורך חיוני אמיתי להזכיר את המובן מאליו, משמשות להגברת מודעות, חידוד ערנות ומידע שטוב לשמוע שוב, אבל אין בו שום דבר שיכול להביא אזרח ישראלי להתגוננות טובה יותר מפני מתקפות טרור. 

למשל, לא צריך להיות ראש אמ"ן כדי להבין מקריאה חטופה בעיתונים או הצצה בטלוויזיה שטורקיה הפכה להיות נקודת מפגש ומעבר לנבלות מכל הסוגים במזרח התיכון: מגייסים של דאע"ש, נערות אירופיות שאיבדו את הראש והתגייסו לשירותי המין של המחבלים המזוקנים שמפרידים לאחרים את הראש מהגוף, אנשי אל־קאעידה וחמאס, אפגנים ואיראנים. יש בזה פוטנציאל, אבל "אזהרת מסע כללית לא ממוקדת" לא מסייעת לאף מטייל באנטליה או בבודרום. זה מבין שדווקא בטורקיה, עם כוחות הביטחון העוצמתיים שלה, ארגונים אלה יימנעו מלאתגר את השלטון, וכי ערנות חשובה ונכונה גם לצד הבריכה בכל בית מלון במזרח התיכון. 

מי שעובר בשדה התעופה העמוס באיסטנבול לא יכול שלא להתרשם ממגוון הלאומים והאנשים. מטוסים עם ישראלים חונים לצד מטוסים מערב הסעודית, קטאר, בחריין ואיראן. עומאנים בלבוש מסורתי וגלביות צועדים בדיוטי פרי לצד נערות בחולצות בטן, טיילים עם ראסטות וגברים כרסתניים שמדברים בקול רם מדי על כדורגל. ממש מזרח תיכון חדש או חדאע"ש (זכויות יוצרים לפולי מרדכי).

התחושה שעוברת על הישראלי השועט בטרמינל בדרך לחופשה או ממנה היא מצד אחד השתאות על השכונה התוססת שהייתה יכולה להיות לגמרי אחרת, ומצד אחר חשש מפני היכולת המוגבלת של מדינות אחרות להתמודד עם הטרור לעומת ישראל המצולקת והמנוסה ובעלת האמצעים והיעילה.

אין שום ערך לאזהרות בינוניות בחומרתן על דרום תאילנד כאשר ברחוב הראשי בקוסמוי, אחד האיים המתוירים במדינה, עובר טנדר וכורז בעברית מצוחצחת שיש בר קריוקי ישראלי ש"משגע את האי". למעשה, אם יש מישהו שחשב שאפשר לאתר ישראלים כמטרת טרור, הוא מקבל תזכורת לכך פעם בשעה. ואם במקרה יתבלבל, יוכל בקלות לחפש את השלטים בעברית של סוכנויות הנסיעות, מסעדות ומועדונים אחרים. 

האשליה נעלמה

אגב, זה גם מעורר את השאלה מדוע לישראלים יש צורך בוטה להתנחל ולהתבלט. לא תשמע בקוסמוי, נניח, כרוז באיטלקית שיסביר על המסעדות האיטלקיות, או כרוז ביפנית שיזמין לסושי. זה משהו בהשתלטות, בתקיעת הדגל, שנסמך על הרצון הישראלי להסתופף ביחד ולצחוק בעברית גם בחו"ל. או שזו סתם חוצפה יעילה ומהלך שיווקי אפקטיבי.

שום דבר מזה לא נפגם כאשר פיגוע טרור מחריד הפתיע את תושבי בנגקוק לפני שבועיים. פצצה שהתפוצצה ליד מקדש ארוואן בעיר קטלה כ־20 בני אדם, רובם תיירים מסין ומיפן. ההתעניינות הרגעית שלנו באירוע נרגעה אחרי שהתברר שאין ישראלים בנפגעים. 

האם מדובר בטרור אסלאמי עולמי או במשהו מקומי? עד רגע זה אין תשובה מוסמכת. כנראה מאבקי שליטה פנימיים מול החונטה הצבאית בתאילנד, שהודיעה שלא תקיים בחירות ב־2017, אבל אף אחד לא ממש יודע. 

האמת, זה לא באמת חשוב. כי זו אזהרת המסע האמיתית לישראלים וגם לשאר תושבי העולם: דרושים מעט מאוד רוע ואלימות כדי לקלקל המון דברים טובים. או בקיצור: הרעים צריכים לעשות מעט כדי להחריב את ההרבה של הטובים. אזהרת המסע האמיתית לתאילנד היא שאם זה יימשך ויהיו עוד כמה אירועים כאלה, תיסדק הבועה שהופכת את המדינה לגן עדן של נופשים. חופים לבנים, ים טורקיז, עצי קוקוס ופירות טרופיים, אוכל מעולה ואנשים נעימים ומסבירי פנים. 

המחירים נמוכים מאוד לתייר הישראלי או המערבי. הם הופכים את תאילנד ליעד הפנסיה של תושבים מבוססים במערב. לרבים מאיתנו זה מזכיר קצת את סיני של שנות ה־70, ה־80 וה־90. גן עדן של ניתוק מהמציאות עם ים וחול ואוכל במחירים נמוכים. 

זה עבד להרבה מאוד ישראלים הרבה מאוד זמן. ואז באו הפיגועים ב"הילטון" טאבה, ואחר כך תהליך שקט של השתלטות ארגוני טרור במרכז סיני. פתאום גן העדן הפך למקום שיש לו פוטנציאל לגיהינום. כי מי רוצה להיזרק על החוף בראס א־שטן ולמצוא את עצמו נגרר לשבי חמאס בעזה בידי רעול פנים ששילם לבדואים? ויש עדיין כמה משוגעים שלא מוותרים על המקום, אבל האשליה נעלמה, הקסם פג, השקט הנפשי הלך לבלי שוב.

זו אזהרת המסע האמיתית. הטרור העולמי והמקומי, השיגעון של מטורף ברכבת בפריז, העצבים של מתנגדי משטר בתאילנד, התעוררות האסלאם הקיצוני וההתגייסות ההתנדבותית לאידיאולוגיה של דאע"ש יכולים לנקב את כיפת המגן העולמית שמאפשרת למאות מיליונים בעולם לנסוע ולטייל ולהרגיש בטוחים. לחוות את התרבות של אחרים, ליהנות מיפי העולם ולנוח קצת. 

החיים עצמם, שכוללים את תחושת הביטחון המזויפת לפעמים שהכל יהיה בסדר, נפגעים, וקשה מאוד להחזיר את התחושה הזאת. תאילנד עדיין לא בסכנה, אבל היא עלולה להיות. ובעיקר היא דוגמה לפוטנציאל הקלקול של מעשי טרור מהסוג הזה. דרושה נחישות, ודרוש טיפול חסר פשרות.

ולסיום, עוד אזהרת מסע אחת קטנה: רוב אזרחי ישראל לא מקדישים תשומת לב למאבק החוזר של אנשי משרד החוץ בנושא הפגיעה בהסכמי השכר שלהם ובמהלך לפירוק המשרד מיכולות רבות. זה מובן. אבל בחו"ל, כשאתה לבד, זקוק לסיוע, או שמשהו לא צפוי קורה, אתה פתאום נזכר עד כמה טוב שיש שליחים ישראלים במקומות הכי נידחים והכי בעייתיים. הם לוחמים בחזית המדינית מול ניסיונות החרם וגם משמשים מחלצים, מתאמים וכתובת בעת צרה. זו אזהרת מסע לכולנו - לחברה הישראלית.

אודי סגל הוא הכתב והפרשן המדיני של ערוץ 2