הרב־שיח בדמות שיחת הוועידה שקיים הנשיא ברק אובמה עם מנהיגים יהודים בארה”ב לא ישתיק את קולות המחאה מצד גורמים בקהילה נגד ההסכם עם איראן.

מאידך, שיחת הווידאו הזאת תיזכר כאקורד שקירב את קצו של המאמץ מצד המתנגדים להסכם. עד להצבעה על ההסכם הצפויה בקונגרס בתחילת החודש הבא עוד יישמעו בחוצות הקהילה היהודית צעקות וגינויים נגד ההסכם ועוד יהדהדו ביטויי ביקורת זועמים נגד הנשיא, אבל זה יהיה יותר לסיפוק יצרים עצמיים של עסקנים מקומיים מאשר ניסיון רציני לסיכול ההסכם.
 
לא בשאלות שהופנו לנשיא ולא בתשובות שנתן היו חדשות מיוחדות, אבל זה לא ממעיט מחשיבות המעמד. מאז הקמפיין האינטנסיבי שערך אובמה בתקופת כהונתו הראשונה להבטחת אישור תוכנית הרפורמה במערכת הביטוח הרפואי (אובמה־קר), לא זכורה מעורבות אישית ישירה של הנשיא בהיקף כזה. וכל זאת כדי לשכנע את הציבור היהודי בצדקת ההסכם. ביום שישי הוא הוכיח כי הוא עושה את זה טוב יותר וחכם יותר.

“אני לא בטוח שהנשיא שינה את דעתו של מישהו”, אמר בשיחה ל"מעריב־השבוע” אברהם פוקסמן, שהיה המנכ”ל המיתולוגי של הליגה למניעת השמצה, “אבל הוא היה טוב. הטון שלו היה טוב מאוד. הוא הנמיך את הרטוריקה, ובעיני זה גם מאוד חשוב שהוא פנה שוב לישראל”.

גם נשיא התנועה הרפורמית באמריקה, הרב ריק ג’ייקובס, החמיא לנשיא. “אובמה הפגין כבוד לציבור היהודי”, הסביר הרב בשיחה עם “מעריב”, “הוא הדגיש שוב את המחויבות שלו לביטחונה של מדינת ישראל ולשלומה, והבהיר באופן חד־משמעי את החשיבות העליונה שהוא רואה ביחסים הדוקים עם ישראל ביום שאחרי אישור ההסכם”.
 
לרב ג’ייקובס היה חשוב שמדברי הנשיא עלה באופן ברור כי אין לו אשליות רבות מהתנהלותה העתידית של איראן בתחומים שונים, וכי הוא איננו רואה את המשטר בטהרן כידיד. המאמץ מצד הבית הלבן להרגיע את הקהילה היהודית לא הסתיים. במסגרת ביקור מתוכנן במיאמי ביץ’, צפוי סגן הנשיא ג’ו ביידן להיפגש ביום שישי השבוע עם קבוצה של עסקנים יהודים בפלורידה ולהסביר להם את התועלת של הסכם הגרעין לביטחונה של מדינת ישראל.
 

 אבל בלי קשר לרב־שיח שקיים הנשיא עם הארגונים היהודים התרבו לאחרונה סימנים שהמאבק לסיכול ההסכם עם איראן מאבד את החיוניות שהזינה אותו בשבועות האחרונים והוא בשלבי גוויעה. המאמצים במטרה למנוע רוב בקונגרס לאישור ההסכם נראים באחרונה כקרב מאסף של כוחות נסוגים. זאת תמונת מצב נכונה הן לגבי הפולמוס בשאלת ההסכם עם איראן בזירה האמריקאית הכללית והן לגבי המאבק נגד ההסכם בקהילה היהודית. 
 
בכתבת תחקיר שבדקה את מאזן הכוחות בהצבעה הצפויה הגיע ה”ניו יורק טיימס” למסקנה כי הסיכויים לסיכול ההסכם קלושים ביותר. דניס רוס, שכיהן כיועץ לענייני איראן של אובמה, והגנרל בדימוס דיוויד פטראוס, ראש ה־CIA לשעבר, פרסמו במשותף מאמר ב”וושינגטון פוסט”, שבו קבעו כי ההסכם “הוא עובדה מוגמרת”.
 
ברנט סקוקרופט, שכיהן כיועץ לענייני ביטחון של שני נשיאים רפובליקנים, כתב באותו עיתון מאמר שבו דחק־הפציר בחברי הקונגרס הרפובליקנים להצביע בעד ההסכם. סקוקרופט, דמות כמעט מיתולוגית בפנתאון יועצי נשיאים, השווה את ההסכם עם איראן ל”הסכם הפיקוח על מרוץ הנשק שהנשיא רייגן חתם עם הסובייטים, ולהסכם שהנשיא ניקסון חתם עם הסינים”. במאמרו התייחס סקוקרופט לדאגה של ישראל מטהרן גרעינית וכתב: “איראן מודעת היטב ליכולת ה’מכה השנייה’ שיש לישראל”.
 
הוכחה שהמאבק נגד ההסכם בקהילה היהודית הוא על סף קצו אפשר ללמוד מהמוצא המקורי שמצאו ראשי ועידת הנשיאים מהצורך הבלתי נוח מבחינתם להביע דעה בעד או נגד ההסכם עם איראן. עד נמנעו ראשי הוועידה באופן מוקפד מהבעת דעה, אולם בישיבה שקיימו לפני ימים אחדים הם החליטו לפרסם את הרשימה של יותר מ־50 הארגונים החברים בוועידה, תוך ציון עמדתו של כל ארגון בנוגע להסכם.

רוב הארגונים צפויים להביע התנגדות להסכם, אבל חלק גדול מהם הוא ארגונים קטנים ושוליים וזה לא סוד שחלק מהם קיקיוניים שמייצגים קבוצות קטנות של עסקנים. לצמרת ארגון הגג היהודי הוותיק חשוב לא להציג עמדה רשמית נגד הנשיא ולא להיחשף כגוף הפועל נגד הבית הלבן. לא פחות חשוב להם למנוע את הרושם כי הוועידה מזדהה עם המפלגה הרפובליקנית.