הכישלון העצוב במלחמה בוודאי אינו רובץ לפתחו של מפקד אוגדה שבגזרה שלו נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז”ל. בראש המערכות הפוליטיות והצבאיות עמדו אנשים לא ראויים בעליל, ואליהם צריך היה הציבור לבוא בטענות. גם אז וגם היום.
אבל איש מכל אלה לא נתן את הדין, מן הבחינה הציבורית, על חלקו במעשי האיוולת הגדולים ביותר שידעה ההיסטוריה הצבאית - הן ברצועת עזה והן בדרום לבנון. לא דן חלוץ ולא משה קראדי ולא השרים, שנהגו בטיפשות, הודו עד היום שמה שקרה בשנים ההן הביא למותם המיותר של עשרות חיילים ואזרחים ולפציעתם של מאות.
כעת חלקם מבקש לבוא חשבון עם גל הירש - ולא ברור למה הם עושים את זה; אם ממניעים אישיים ואם מסיבות אחרות, שאותן הם מבכרים שלא לגלות. המשטרה בוודאי זקוקה למינוי “מן החוץ”. ואין זאת הפעם הראשונה שזה קורה.
ואגב, גם במטכ”ל לא נמצא לאחר המלחמה הארורה ההיא מי שיוכל למלא את תפקיד הרמטכ”ל - ולכן עמיר פרץ פנה לגבי אשכנזי, אז מנכ”ל משרד הביטחון, כדי שהלה ימלא את התפקיד. גבי אשכנזי התמנה אז על תקן “מושיע”, אבל זה לא נראה כך בעימותים הבאים של צה”ל ברצועת עזה. מעט מאוד לקחים נלמדו מן המלחמה ההיא, אבל איש לא בא אליו בטענות. הוא פשוט נמנה עם “המחנה הנכון”, תכונה שלגל הירש אולי אין. חבל שדווקא טיפוסים כמו משה קראדי ואריה עמית הזדעקו לתקוף את המינוי.
התרעות פיקוד העורף