המאבק האמיתי: עניינו המובהק של אובמה הוא להפסיד "בכבוד". דעה

לפי החוקה האמריקאית, כאשר הממשל האמריקאי חותם על הסכם בינלאומי, ההסכם הזה יכול להיות מאושרר בשלוש דרכים על מנת שיהיה לו תוקף:

הדרך הראשונה: ההסכם מובא לפני הסנאט, ונדרש רוב של שני שליש מחברי הסנאט ועוד קול אחד על מנת שההסכם יאושרר. במקרה כזה ההסכם ייקרא treaty. לשים לב: מי שנדרש להשיג כאן רוב מיוחס ביותר הוא נשיא ארצות הברית. לא הושג הרוב – אין תוקף להסכם.

הדרך השלישית היא כאשר הנשיא לא מביא את החוזה לפני הרשות המחוקקת, אלא מאשרר אותו לבדו בצורת "תקנה נשיאותית" (executive order). תוקף אפשרות זאת נמוך, ולכן הנשיא שיבוא אחריו יכול לבטל את החוזה באופן מיידי על ידי "תקנה נשיאותית".

לכן, כל שאובמה היה צריך לעשות הוא ש־34 סנאטורים דמוקרטים יצביעו בעד ההסכם. הוא עשה זאת, והסיכוי שלו לעשות זאת היה מלכתחילה גבוה ביותר. אז על מה באמת יתמקד המאבק מעכשיו? אובמה לא הכי גאה בכך שבעד ההסכם – שעליו כל תפארתו וזוהר מורשתו – יצביעו רק 34 סנאטורים (זה מיעוט "מזהיר"), ושנגדו יצביעו 66 סנאטורים הנותנים בכך ביטוי לרצון של רוב אזרחי ארצות הברית. עניינו המובהק הוא להפסיד "בכבוד" (שמבחינתו זה "ניצחון"), כאשר נגד ההסכם יצביעו לא יותר מ־59 סנאטורים, ובעדו 41 (כי אז יוכלו הדמוקרטים להפעיל "פיליבסטר" ולמנוע בכלל הצבעה). האם יצליח? נחכה ונראה. על זה המאבק.