הקרב על ההר

הסיור בהר הבית היה חוויה מטלטלת, מפחידה, שבמהלכו לא שמעתי כלום חוץ מקריאות "אללהֻ אכבר" של עשרות ערבים שמקיפים אותנו - 5 יהודים המכותרים על ידי 12 שוטרים, חלקם עם כדור בקנה שצועקים עלינו גם הם

קרני אלדד צילום: ללא
הפגנה פלסטינית בהר הבית בחודש שעבר.
הפגנה פלסטינית בהר הבית בחודש שעבר. | צילום: AFP
2
גלריה

אסור לעלות עם נשק להר הבית. עובדה טריוויאלית, לכאורה, יש שיגידו הגיונית, כזו שהופכת את העלייה אליו למורכבת יותר. מתנחלים הנוסעים בכבישים מסוכנים והנושאים עמם נשק עומדים בפני הדילמה אם לקחת נשק ביום שבו עולים להר הבית אם לאו. החלטה שעלולה להיות גורלית.

בעודנו מחכים למיניבוס שמענו מסוק חג מעלינו ועשרות ניידות משטרה דוהרות בדרך חברון דרומה. ראש הממשלה עושה את דרכו למוקדי החיכוך, כפי שהצהיר בתום דיון החירום שנערך במוצאי חג הדמים. תהיתי אם הר הבית מוגדר כ"מוקד חיכוך" בלו"ז ראש הממשלה.


"אני מזמינה אותם ללמוד את הר הבית, ולראות באילו מקומות מותר ללא ספק להיות. ידיד שלי סיפר לי שהיה בראש השנה בכותל. שאלתי אותו אם הוא עלה להר הבית. שיגע אותי שהוא לא עלה. יש תמיד תירוצים כמו 'לא עכשיו' ו'עדיין לא הגיע הזמן'. בעיני זה מקביל למה שהיה באירופה לפני השואה, כשרבנים הטיפו לא לעלות לארץ ישראל והתבססו על הפסוק משיר השירים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", כלומר: אסור לעלות לארץ עד בוא המשיח. אבל השינוי יכול לבוא מלמטה. הוא צריך לבוא מלמטה".

תגיות:
ירושלים
/
הר הבית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף