בשנים האחרונות אנו חוזים בהתפרקותו של המזרח התיכון לנגד עינינו. הסכמי סייקס־פיקו שחילקו את המזרח התיכון למדינות וקבעו קווי גבול מלאכותיים, תוך אי התחשבות באתניות ובדמוגרפיה, יצרו מדינות מדומות, נטולות מכנה משותף ברור, וכתוצאה מכך אי שקט ממושך מלווה במאבקים פנימיים עקובים מדם.



הסדר האזורי והיציבות נשמרו בזכות משטרים רודניים מבית שדיכאו כל התנגדות שהייתה עלולה לסכן את ביטחונם, ובזכות מעורבות המעצמות שדאגו ליציבות האזור כדי להבטיח את זרימת הנפט לצרכנים במערב. למרות זאת, פרצו מעת לעת עימותים מקומיים ואזוריים בין מצרים ללוב ולסודן ובין מצרים לתימן, בין איראן לעיראק ובין עיראק לכווית, ומתיחויות מתמשכות בין סוריה לירדן. 



הקמת ישראל ב־1948 הייתה למרבה ההפתעה גורם שאפשר דווקא את לכידותן של המדינות הערביות סביב השנאה לישראל, והצפת הבעיה הפלסטינית הייתה דווקא גורם שאפשר למדינות להתלכד, ובמובנים מסוימים סייע ליציבות האזור.

משתמו הניסיונות לחסל את הישות הציונית וחלק מהמדינות חתמו על הסכם שלום עם ישראל, נותרה הבעיה הפלסטינית כגורם שמאחד את המדינות הערביות. ברקע כל העת הבהב האסלאם הקיצוני - השיעי והסוני כאחד - ועם השנים הוא חדר למרכז הזירה בסיוע רב של האינטרנט והרשתות החברתיות, ועתה הוא הנושא הדומיננטי שמשפיע על האזור כולו.

כל עוד ישראל והפלסטינים היו במוקד, ניתן היה לשמור על לכידות מדינתית נגד ישראל, ולעתים נגד המערב כולו. אך האסלאם הקיצוני הוא סיפור אחר לגמרי. האסלאם הקיצוני, הן השיעי והן הסוני, הוא רעיון חוצה גבולות. קל להפיצו ברשתות החברתיות ואפשר דרכו להניע המונים בקלות באמצעות חצאי אמיתות ושקרים. האחים המוסלמים, אל־קאעידה, חמאס, דאע”ש ועוד - כולם נשענים על אותו רעיון. זהו שד שפרץ מהבקבוק, שהעולם החל לאחרונה להבין את משמעותו ואת הסכנות הטמונות בו. 
 

חשוב שנדע כולנו ונבהיר: אין כאן חלילה וחס מלחמה באסלאם באשר הוא. יש כאן מערכה משולבת במפיצי האסלאם הקיצוני שמלווה בטרור רצחני. דת האסלאם תמשיך כמובן ליהנות מחופש פולחן מלא. הבנת התופעה צריכה לחולל שינוי חשיבתי בגישת המערב לטפל בתופעה. ראשית, דאע”ש ודומיו הם רעיון, ולכן לא ניתן לנצחו בכוח צבאי בלבד. נדרש טיפול מקיף בתופעה שכולל בעיקר טיפול בגורמי ההסתה, במקורות הכסף שמזינים את התופעה וביצירת אופק כלכלי וחברתי למרבית האזרחים שאין להם עניין בתופעה. רק מערכה עולמית מתואמת תאפשר טיפול בתופעה, וזו צריכה להיות מובלת על ידי ארצות הברית. רק לאמריקה יש היכולת לרכז קואליציה כזו.
 
באשר לישראל, עלינו להפיק כמה לקחים במהירות. ראשית, גל הטרור שמלווה בהסתה פרועה ושקרית סביב הר הבית צריך להיות מטופל ביד ברזל, כולל טיפול בגורמי הסתה כמו התנועה האסלאמית שמסיתה לטרור ולרצח (נראה שקצת נרדמנו בשמירה). הוצאה אל מחוץ לחוק של גורמים מסיתים ובמקביל טיפול צבאי ומשטרתי מקיף ומלחמה ללא פשרות בטרור, כדי לאפשר שגרת חיים לאזרחים משני הצדדים. בנוסף, נדרש תהליך מדיני שייתן אופק לאזור ולאזרחים.

הלקח החשוב הנוסף מהנעשה סביבנו הוא שבאזור הזה שום מדינה לא תשרוד אם לא יהיו לה גבולות בני הגנה. פתרונות מלאכותיים עם גבולות שאינם בני הגנה רק יחמירו את הבעיה.