בשנים האחרונות אנו חוזים בהתפרקותו של המזרח התיכון לנגד עינינו. הסכמי סייקס־פיקו שחילקו את המזרח התיכון למדינות וקבעו קווי גבול מלאכותיים, תוך אי התחשבות באתניות ובדמוגרפיה, יצרו מדינות מדומות, נטולות מכנה משותף ברור, וכתוצאה מכך אי שקט ממושך מלווה במאבקים פנימיים עקובים מדם.
הסדר האזורי והיציבות נשמרו בזכות משטרים רודניים מבית שדיכאו כל התנגדות שהייתה עלולה לסכן את ביטחונם, ובזכות מעורבות המעצמות שדאגו ליציבות האזור כדי להבטיח את זרימת הנפט לצרכנים במערב. למרות זאת, פרצו מעת לעת עימותים מקומיים ואזוריים בין מצרים ללוב ולסודן ובין מצרים לתימן, בין איראן לעיראק ובין עיראק לכווית, ומתיחויות מתמשכות בין סוריה לירדן.