כמה נשים שאני מכירה, מתפלאות שאני אוהבת להתעסק באוכל בדייטים ובכלל כחלק מאקט חיזורי, מה שבעיני מובן מאליו לגמרי. יש משהו מרגש באוכל. אם כי בניגוד לחברתי אוסנת, הבשלנית שאוהבת גם לטעום דברים חדשים מוזרים ורוטטים מכל הבא ליד, אני דווקא אוהבת להיצמד למוכר, לישן, לפשוט ולאהוב. עם הריגושים הקבועים, אך נטולי הדרמות הקיצוניות והסיכונים. פעם חשבתי שאני מפחדת, היום אני מבינה שאני פשוט לא צריכה לחפש יותר מדי רחוק ממני את מה שאני אוהבת באמת. מניחה שזה תקף לא רק לאוכל.
התת מודע של האוכל: איך נפשי קשורה במרכיבים קולינריים
מתי הבנתי שאני כבר לא צריכה לסתום את הפה ויכולה לאכול חופשי בפרהסיה (וכן, גם בדייטים ראשונים. שאלו אותי כיצד)
התרעות פיקוד העורף