גל הפיגועים תופס את המערכת העסקית ללא עודפי שומן. הצמיחה ברבעון השני הייתה אפסית. העסקים הבינוניים מתחילים להצטמק לרמה של עסקים קטנים, והקטנים בדרך להיעלם. מצב הרוח הירוד בא לידי ביטוי לא רק בתור לסביח, אלא בקניות באופן כללי. חוסר הוודאות הקטין את החשק לפתוח את הארנק. הפיגועים פקדו את רשתות ההנעלה והלבשה, המסעדות, חנויות הספרים ומוסדות הבידור. מנכ"ל אחד מחברות כרטיסי האשראי העריך שבמחצית אוקטובר ירד היקף העסקאות ב־10% בהשוואה לימים רגילים.
שאלתי את רמי לוי, הבעלים של שיווק השקמה, כיצד הושפעה הרשת מהמצב, והוא הציג תחילה נתונים שהצביעו על ירידה של כ־5% בפדיון לעומת שבועות רגילים. לאחר בדיקה נוספת חזר אלי עם תשובה אחרת, שלפיה הפעילות דווקא גדלה.
"השבוע הגיעו פחות קונים לרשתות באזור ירושלים והסביבה. כשהם מגיעים הם קונים יותר מהרגיל לצורך מלאי. הקופאיות פוחדות, אבל אני מרגיע אותן. אני מעסיק 2,000 עובדים, שליש מתוכם ערבים. הם פוחדים להגיע, אבל אני מסביר שאסור לתת לטרור לנצח. אני משתדל להעביר את המסר שאסור להיכנע למרות המצב הקשה. ביקשתי מכל מי שמחזיק נשק ברישיון להגיע איתו. קציני הביטחון הסתובבו בסניפים כדי להרגיע. המטרה של הטרוריסטים היא לזרוע פחד, ואסור לתת להם לנצח".
אלא שעם כל הכבוד ללוי, עסקים אחרים מדווחים על נתונים קשים. באל־על ובענף המלונאות מודאגים מהירידה בתיירות הנכנסת ושוקלים לצאת במבצעים. כלכלני בנק לאומי פרסמו שלשום כי מגמת העלייה בכניסות תיירים לישראל נבלמה, ואם האירועים הביטחוניים יימשכו, החזרה לרמה שלפני צוק איתן עלולה להיות אטית.
מצב הרוח הצרכני העכור תופס את העסקים הקטנים במצב קשה ממילא. העסקים הקטנים באזור תל אביב חטפו את הפיגוע של הרכבת הקלה. חלקם כבר נמצאים בתהליך סגירה. הבעיה היא שגל הטרור הנוכחי אינו נכלל בהגדרות הרשמיות המאפשרות סיוע. זו אינה מלחמה, זה אינו מבצע חד־פעמי גדול, ואף אחד לא הכריז על מצב חירום. האירועים אפילו עדיין לא זכו לשם "אינתיפאדה". ולכן שום גורם רשמי לא הודיע על סיוע לעסקים. התנועה לאיכות השלטון פנתה בבקשה לסיוע, אבל עד כה התעלמו ממנה.
רשות המסים אינה מאפשרת דחיית תשלומי מסים או מע"מ. הבנקים לא משליכים גלגלי הצלה פיננסיים, ואם כן, מדובר בסיוע נקודתי. לא נופתע אם לאחר סיום האירועים האחרונים הסיוע שיגיע, אם בכלל, יהיה מאוחר מדי.
רפורמה, כך מתברר, הנה חסרת טעם אם המילה "בנקים" אינה כלולה בה. ביום שני נפגש דרור שטרום, יו"ר ועדת הרפורמה בבנקים, עם משה כחלון והציג בפניו את עיקריה. טיוטת דוח הוועדה תפורסם פומבית ב־28 באוקטובר. עיקרי הדוח כבר פורסמו, אבל באחת ההמלצות שעדיין לא פורסמה מוצע שלקוחות הבנקים יוכלו לפצל את החשבונות השונים: חשבון הצ'קים בבנק א', האוברדרפט בבנק ב', והמשכנתה בבנק ג'. שטרום חושב שכך תגבר התחרות, אבל ספק רב אם ההמלצה תאושר.
השבוע גם אישרה הכנסת את חוק נתוני האשראי בקריאה ראשונה. החוק שזכה לכינוי חוק "האחים נאווי", המאפשר גיוס הון לגופים חוץ־בנקאיים, אושר אף הוא.
לישיבת ועדת הרפורמות נקבצה להקת המעודדים של כחלון הכוללת את אמיר לוי ("הבנקים ריכוזיים וחוק נתוני האשראי ישבור את המונופול"), סגניתו יעל מבורך ("משקי הבית יחסכו 900 שקל לשנה") ודורית סלינגר ("מומלץ לגוון את אפשרויות ההשקעה של המוסדיים"). כוכב האירוע שצץ בפתאומיות היה שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך ("אין סיבה שהגופים המוסדיים יהיו חסומים מקבלת מימון מהציבור"). האוזר עלה לרגל כי הוא זקוק לכחלון במהלכים שהוא מוביל, ובראשם הפרטת הבורסה הדועכת.
הנגידה קרנית פלוג לא הגיעה לישיבה בגלל אילוצים מוקדמים. היא שלחה את מנהל מחלקת המחקר נתן זוסמן. באוצר הכינו שיעורי בית, והנוכחים צפו במצגת בת 22 עמודים שהוכנה ידי חברת הייעוץ הבינלאומית מקנזי. על פי המצגת, חוסר היעילות במערכת הבנקאית גורם לעודף הוצאה של 7 מיליארד שקל בשנה. האשראי לעסקים קטנים מהווה 9% מסך האשראי, בעוד שבמדינות ה־OECD הוא מהווה 19%. שני שלישים מהכנסות הבנקים (44 מיליארד שקל) מקורם בריבית והשאר מעמלות.
כנגד כל אלה, לזוסמן מבנק ישראל לא היה סיכוי. גם לו הנגידה הייתה מגיעה זה לא היה עוזר. כחלון שלף בפעם המי יודע כמה את המנטרה המנצחת ש"העסקים הקטנים הם בני ערובה של הבנקים, וכבר במושב הזה של הכנסת נסיים את הרפורמה".
אבל ישנה גם חברת החשמל. יום למחרת דנה הוועדה ברפורמה בחברה, והחבר'ה נהנו ממופע התגוששות בין שר האנרגיה יובל שטייניץ ליו"ר המודחת של רשות החשמל. ואילו ועדת הכספים דנה ברפורמה בשוק הפנסיה ובהצעת האוצר לפצל את מערך הייעוץ הפנסיוני ממערך השיווק, על אפם ועל חמתם של סוכני הביטוח.
ואני תמה איך הסתדרה עד היום המערכת הפיננסית בלי כל הרפורמות הללו. האם חוק נתוני האשראי אכן יגדיל את התחרות? האם החוק המאפשר לגופים חוץ־בנקאיים לגייס הון יחסוך לנו באמת 900 שקל בשנה, או שמישהו סתם זורק מספרים באוויר? והאם הגברת התחרות בין הבנקים דרך ועדת שטרום, שבמרכזה הפרדת חברות האשראי מהבנקים, אכן תוזיל את הריביות והעמלות?
אני מאמין שגורל רפורמה זו יהיה דומה לגורל הפרדת הגמל והקרנות מהבנקים, החוגגת עשור לקיומה. את מחיר הניסיונות במעבדה הפיננסית של כחלון נשלם כולנו.
נזכיר שבנק ישראל מחויב לדאוג שיעד האינפלציה יתאים לתוואי שקבעה הממשלה בגובה 1%־3%. הנגידה פלוג חייבת לחזור לתוואי זה בטווח של עד שנתיים. אם זה לא יקרה (וכנראה שלא), מדובר בכישלון חרוץ של המדיניות המוניטרית. פלוג חייבת להכין שיעורי בית במהירות כדי לבדוק מה השתבש בדרך.
אבל זה רק חלק מהעניין. המדדים השליליים מוסברים בעיקר בירידת מחירי הסחורות והנפט בעולם. הבעיה היא בתחושה הבלתי פוסקת שהמדדים לא מתבטאים ביוקר המחיה, שממשיך להיות גבוה. התחום היחיד שבו קיים קשר מיידי בין המדד השלילי לכיס הוא עולם המשכנתאות. מי שלקח הלוואה צמודה למדד מחזיר כל חודש פחות כסף לבנק. אז נכון שהממשלה וכחלון בעיקר עושים מאמצים להקל את הנטל, אבל זה לא מספיק.
המע"מ אומנם ירד בחודש שעבר ב־1% והחשמל ירד ב־6%. אבל התחושה המעיקה שיקר כאן ושאי אפשר לגמור את החודש מסרבת להיעלם. על תחום הדיור, המהווה רבע מהסל במדד לצרכן, כבר נאמר הכל. מדי שנה גדל מספר המשכורות החודשיות הנדרשות לקניית דירה.
אבל בואו נדבר על מחירי האנרגיה. אם מחירי הדלק בעולם צנחו ל־40 דולר לחבית, סביר היה שמחירי הבנזין, התחבורה הציבורית, החשמל ואולי גם מחירי הטיסות ירדו בהתאם. אבל זה לא קורה. 60% ממחירו של ליטר בנזין עדיין מוסברים בנטל המסים. מחירי החשמל ירדו בשוליים, מחירי הטיסות ממשיכים לעלות, וגם מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית אינו יורד. כל מי שקונה מכונית יודע ש־80%־100% ממחירה הם מסים.
לו הייתה תחבורה ציבורית סבירה, ולא ברמה של קהיר, אפשר היה להשאיר את המכונית בבית. אבל אצלנו התחבורה הציבורית פרימיטיבית. מיסוי ענף הרכב (כולל בנזין) מסתכם ב־32.5 מיליארד שקל בשנה, והממשלה אינה יכולה לוותר על פרה תקציבית כזאת. רק הממשלה הקודמת (לפיד עם המע"מ אפס) והנוכחית (כחלון עם המחיר למשתכן) הצהירו לראשונה על כוונתן לוותר על חלק מהכנסות ממקרקעין. בנוסף לכך היא ויתרה על 4 מיליארד שקל בהפחתת המע"מ.
אז כדי להרגיע את הצרכן ולהוכיח שהממשלה באמת נלחמת עבורו, מלעיטים אותנו בשפע של "רפורמות". כבר שנים מדברים על רפורמת הקורנפלקס, הבנקאות, הבריאות, הביטוח והפנסיה, אבל שום דבר לא קורה. גם אם נניח תאושר רפורמה בבנקאות, האם מישהו באמת מאמת שמשקי הבית יחסכו 900 שקל בשנה?
בואו לא נדבר על חיסכון בהוצאה. די אם נצליח למנוע את העלאת דמי הניהול, הריבית והעמלות, כפי שהיה ברפורמה בענף הגמל.
"האנשים הרלוונטיים מהאוצר ובראשם דורית סלינגר לא טרחו להגיע לישיבה. כשלפיד היה שר האוצר ניסו להעביר רפורמות באמצעות ועדת העבודה והרווחה, אבל נכשלו בזכות התנגדות חיים כץ. באוצר חושבים שהפעם הם יכולים לא לספור אותנו", מסבירה לוי־אבקסיס. לוי־אבקסיס (ישראל ביתנו) היא חברת אופוזיציה. עם זאת, היא מקורבת בעמדותיה לאנשי הליכוד החברתיים, וכך היא מצליחה לקדם את האג'נדה שלה יותר מאחרים.
אתמול נערך בוועדת הכספים דיון נוסף בנושא הפרדת הייעוץ הפנסיוני מהשיווק. גם על כך ללוי יש בהחלט מה לומר: "אני לא מתלהבת מהמהלך. אני חוששת שבסופו של דבר החוסכים ייקלעו למעגל העוני. אנשים לא חוסכים כי אין חינוך פנסיוני".
"אני שומעת את הטענה שסיוע לזוגות יגדיל את הביקוש ויעלה מחירים. ואני טוענת שמי שאין לו הון עצמי לקניית דירה ייאלץ לחיות בשכירות, ועם יציאתו לפנסיה לא תהיה לו אפשרות לשלם שכר דירה. אני בסך הכל מציעה שערבות המדינה תינתן רק על ההפרש בין ההון העצמי לסכום שהבנקים רשאים לתת. המדינה לא תערוב על כל הסכום. בנוסף לכך, כדי שלא ייבהלו וידברו איתי על העלאת הביקוש, אני מציעה להחיל את התוכנית על פרויקטים סגורים שאינם מושפעים מהיצע או ביקוש כמו מחיר למשתכן".
"לגבי הקשר עם כחלון, הוא ענייני מאוד ברמה המקצועית, אבל ברמה האישית הקשר ממש בסדר. כחלון עושה דברים טובים, אבל יש לי עדיין ביקורת על חלקם, ואני נלחמת לשנות. מבחינתי, יש שיפור ענק בתפקוד שר האוצר לעומת הקדנציה הקודמת. הבעיה היא שפקידי האוצר יודעים לסובב את העניינים בהתאם לעמדה שלהם".
התרעות פיקוד העורף