יצאתי בבוקר לסופר במכנסיים קצרים, נעלי ספורט ועגלת קניות. המילה האחרונה של פנסיונר טרי מפלורידה. השמיים היו אפורים כהים, אבל אמרתי שאם שלשום השרב הכבד ביקר, זה בטח סרק, סרק. גשם, בסוף אוקטובר, השתגעתם?



הדרך לסופר הייתה נינוחה, בתור למעדנייה לא נרשמו אירועים מיוחדים, ואז אחד הקופאים חזר מהפסקת סיגריה בפרצוף קפוא, צעק שהרוח הזיזה לו את האופנוע. על איזה רוח ההזוי הזה מדבר? 
 
הצצתי מהחלון וזה נראה כמו סוף העולם. מדובר במקום שקרוב מאוד לים לכן העליתי השערה שאנחנו במתקפת צונאמי רצחנית.


הגגון נתלש באכזריות, העצים התכופפו לדרגת קידה ואנשים עפו באוויר ואני לא מגזים. עמדנו שם חמישה אנשים ליד הוויטרינה עם הבעה של 'חייך אכלת אותה'.
 
היה ברור שלא אוכל להישאר לנצח ליד מחלקת הקפואים, לכן עשיתי הערכת מצב קלה. נעלי ספורט, מכנסיים קצרים וטי שירט מתאימים בול לריצה ורק עגלת קניות אמורה להאט את הקצב. על החיים ועל המוות.
 
נפרדתי לשלום מהעובדים ויצאתי לדרך. 150 מטרים, פלוס מינוס, כמו הדרך במונית הגשם. תגיע ליעד, רק לא ברור באיזה מצב צבירה.
הרוח דפקה לי בגב והוסיפה ממטרים כבדים. אחרי עשרה מטרים נראיתי כמו מתמודד בהישרדות, המועמד הראשון להדחה. החולצה הייתה ספוגה, הגרביים שחו בנעליים. עמדתי במעבר החצייה, מחכה לאיש הירוק, כשעברה ואן שחורה, שבשביל הבונוס, דפקה חתיכת השפרצה.
 
אי אפשר היה להכיר את העיר שרק שלשום השתזפה. הרי מערכת הניקוז בת"א, אחרי הגשמים הראשונים, היא בגדר המלצה. אתה משייט בין מים למים לא משאיר סנטימטר יבש בגוף. האם כבר עשיתי חיסון נגד שפעת, האם שכחתי את הכביסה בחוץ?
 
עברתי ליד בית הספר של הבת שלי ונזכרתי ששלחנו אותה בבוקר עם בגדי חוף. עברתי ליד תחנת הדלק של כיכר דיזנגוף והתברר שהרוח התעללה בה, עיקמה לה את הצורה.
 
החורף הישראלי לא מגיע כמו האירופאי, מנומס מלווה בטפטופים קלים ומשב רוח אלגנטי, הוא בא עם כל הדאווין. ברקים, רעמים וטיפות מים ענקיות, העיקר שנשים אליו לב.

למזג האוויר בהמשך השבוע