הכלל הבסיסי של הרשת: כמה חשוב לזכור את המונח הידידותי "לסתום"

השנה היא 2015 ואנשים עדיין לא למדו לחשוב לפני שהם לוחצים על POST או על TWEET. זו המסקנה העיקרית שלי מהשבוע הלא מאוד פורה הזה.

לא יודעת ממה אני כל כך מתפלאת. את זה שנציגי הציבור שלנו, או אלה מהם שנכפו עלינו מטעמם של נציגי ציבור אחרים (שגם הם נכפו על חלקנו, אבל ניחא), עדיין לא הצליחו להפנים את העובדה שהם לא באמת יכולים לכתוב ברשתות החברתיות את כל העולה על רוחם - למדנו כבר מזמן, ובדרך קשה. מכסת ההתבטאויות חסרות הטאקט/מקוממות/מטומטמות שלנו מתמלאת על ידי שלל שרים, חברי כנסת וסתם נבחרי ציבור מפלטפורמות שונות. מה שפעם היה מתקבל בחמלה מסוימת, בהנחה שמדובר בדברים שנכתבו מתוך להט או בחוסר תשומת לב, כבר נעשה בלתי נסבל, מביך ומעייף. בעיקר מעייף.

כן, גם אם הגדרתם את הפרטיות כך שרק החברים שלכם יוכלו לראות את זה. כן, אפילו אם אתם חושבים שהרשת מלאה בדובוני אכפת לי וחד קרנים שרוצים להפיץ נפיחות ורודות לעולם. אתם לא יכולים לתקן את המין האנושי. אתם בקושי יכולים לתקן את עצמכם. אתם כן יכולים לסתום את הפה מדי פעם. זה אפילו כיף.