למה להיתמם. זו העונה שבה כל יצרני התרבות – מפיקי ה־DVD החגיגיים במלאת 30 שנה ל"בחזרה לעתיד", רועי הדינוזאורים, סדרות טלוויזיה משופצות ואשפי מיחזור מוזיקליים – מביטים בנו כמו בעדר מוכה קדחת קניות שאין לו ברירה אלא להניח מתנות מתחת לעץ או ליד החנוכייה המהבהבת. אני אומר את הדברים בהשלמה, וכמעט בחיבה, משום שפעם הייתי צרכן כזה, עד שנסתם כוח הקנייה שלי, ומאז אני רק מתבונן. הסובלנות החדשה שלי אינה אומרת שאי אפשר להרגיז אותי; בעיקר כאשר מדובר ברוקיסטים שהגדירו את טעמי המוזיקלי ושגילם המתקדם – או חלילה מותם – גורמים להם להתמהמה יותר ויותר בין אלבום של חומרים חדשים למשנהו, והם נופלים קורבן לתאוות גשמיות שאינן יודעות גבולות.