באזור של משטרים הזויים או הזויים למחצה, כמו זה שבו אנו חיים, עולים מעת לעת גם רעיונות הנתפסים במבט ראשון כהזויים אף הם. וכמותם גם הרעיון הבא: יש אנשים רציניים, שאני מחשיב לרוב את דעתם, הסבורים שדווקא כעת זהו הזמן הנכון ביותר לכונן הסכם שלום עם סוריה בראשות אסד, בלי לוותר מיד על מרבית הגולן. כן, כן.

לדעתם, הנוכחות הרוסית בסוריה, מצבו הרעוע של אסד והחלופות האפשריות לשלטונו יבטיחו את התוצאה הרצויה מבחינת ישראל. לפוטין הם מייחסים תפקיד מפתח: הוא יוכל להוביל את החתן לחופה. נשיא רוסיה ירצה לקבל בולטות מדינית עולמית, הכרה בינלאומית, אולי אפילו פרס נובל לשלום. אסד מצדו ירצה להיראות "שוחר שלום" וכורת בריתות, לבסס את מעמדו, ליהנות מהוקרה ומתקציבים לשיקום סוריה, ולחזק את ההגמוניה על לבנון המתפרקת.
בני שיחי, מרחיקי לכת שכמותם, סבורים שבכוחו של פוטין לצרף להסכם אפילו את איראן שאחרי ההסכם עם ארה"ב ועם המערב. הם משוכנעים שהאמריקאים יצטרפו לחגיגה, כדי לא להותיר את הזירה כולה לפוטין.

זה נשמע טוב לכאורה: פוטין מרוויח, אסד מרוויח, איראן מרוויחה וכך הלאה. בני שיחי מבינים שהרעיון נשמע הזוי, אבל סבורים שאם היו אומרים לפני שנה שבתוך זמן קצר ייחתם ההסכם בין ארה׳׳ב לאיראן, שהחרם יוסר, שחיל האוויר הרוסי יתמקם בסוריה ושפוטין ישגר טילי שיוט מהים הכספי ישירות לאגן דמשק - גם זה היה נשמע הזוי. ועוד איך.
שאלתי, כיצד תוכל ישראל לנהל דיאלוג עם עריץ שטבח במאות אלפים מבני עמו? הלא ניחשב למצורעים? התשובה האפשרית היא שההסכם הוא עם סוריה (לפחות מה שנשאר ממנה) ולא עם מנהיג זה או אחר. ובכלל, גם אביו חאפז אסד טבח באלפי אזרחים בחמה וישבנו לדבר איתו. שלא לדבר על ערפאת.
אני יודע שהדברים "המוזרים" הללו, שבאים כאן תחת חתימתי, הם הרבה מעבר למחשבות מחוץ לקופסה, אבל אף אחד עוד לא נהרג או נפצע ממילים בלבד.
כך או כך, נראה שישראל תצטרך לחזק את יחסיה עם רוסיה בלי לפגוע ביחסים עם ארה"ב. פוטין הופך למנהיג דומיננטי באזור והוא כאן כדי להישאר. לא רק את אסד הוא רוצה להציל, אלא גם את תעשיית האנרגיה הרוסית הלוטשת עיניים למאגרי הנפט והגז הרבים שטמונים על פי ההערכות מול חופי סוריה ולבנון. וריח הגז והנפט משכר -בעיקר את פוטין.