עסקה כשרה? האינטרסים הנסתרים של סלקום לרכישת גולן טלקום

האם סלקום תקנה בסופו של דבר את השליטה בגולן טלקום תמורת 1.2 מיליארד שקל (באמצעות הנפקת מניות ו־750 מיליון שקל במזומן)? על פי כל הפרסומים מאתמול, הסיכוי שהעסקה תאושר הוא אפסי. זו עמדת שר האוצר משה כחלון, שפנה אתמול לרשות ההגבלים בדרישה למנוע את העסקה, כי הוא רואה בה פגיעה אנושה בצרכנים. הרפורמה בשוק הסלולר היא הרי הבייבי של כחלון. היא סייעה לו להתרומם מדרגת איש ליכוד ופוליטיקאי אפור לדרגת הרפורמטור הגדול שמונה לשר האוצר. הוא לא ייתן לאיש לקלקל לו את החגיגה.

אז מה קורה פה? סלקום הציעה עבור גולן טלקום מחיר הגבוה בעשרות אחוזים מהמחיר שהציעה פלאפון עבור אותה חברה, הנאמד על פי הערכות ב־600 מיליון שקל. האם לאדוארדו אלשטיין, הבעלים של אי.די.בי, יש כסף מיותר? נזכיר שגולן היא חברה ינוקא בעלת מחזור מכירות של 500 מיליון שקל, מחיר ממוצע למינוי של 53 שקל לחודש (כ־900 אלף לקוחות) ורווחיות אפסית. זו לא בדיוק החברה שגוף עסקי נורמלי מוכן להיפרד בעבורה מיותר ממיליארד שקל.

כאן מתגלה הצעד המכוער של גולן טלקום. מיכאל גולן, שמיתג את עצמו כמי שטובת הצרכן לנגד עיניו וקרא לנו להפסיק להיות פראיירים, משתמש בנו ללא היסוס לקידום האינטרסים שלו. זה קורה לאחר שלא עמד בהתחייבויותיו להשקעות ברשת. הוא חתם על עסקה שלא תאושר עם סלקום אולי כדי לבוא ולומר: אם אתם מעוניינים שלא איעלם מהשוק ולא תאשרו את העסקה, בואו נדבר על התנאים. אם אתם מעוניינים שאמשיך לתרום לתחרות בשוק, נא אשרו את ההסכם לשיתוף הרשתות עם סלקום, אף על פי שהדבר סותר את תנאי הרישיון שקיבלתי. רק כך אוכל לשרוד ואהיה מתחרה אפקטיבי.

הלקח מהסיפור של גולן הוא שגם בענף הסלולר אין ארוחות חינם. כשמתחרה חדש נכנס לשוק עם רוח גבית עצומה של הרגולציה, הוא אינו רובין הוד. השיקולים בסוף הדרך הם עסקיים, גם אם הדבר בא על חשבון הצרכן.