אז הנה עוד פרק מתיאטרון האבסורד שלנו: עמוס עוז הודיע בימים אלה שהוא אינו רוצה להשתתף עוד באירועים שמארגנת מדינת ישראל הרשמית; לא בארץ ולא בחו”ל. בעיקר אלה שיוזמות השגרירויות שלה במסגרת המאמצים להדוף את המתקפות האנטישמיות של גורמים שונים בעולם.
אינני יודע אם זה חלק מן הניסיון הנואש שלו, רב־השנים, לזכות בפרס נובל, לספרות או לשלום או בכלל, על מפעל חיים למשל, אבל אני בכל זאת הייתי רוצה לשמוע מפיו הסבר להתנהגות המבישה הזאת.
בין כך ובין כך, הנבזות היא כפולה ומכופלת. שניים אלה גורמים בהתנהגותם נזק בל יתואר לאיתנותו של הבית הלאומי של העם היהודי, תוך שהם מעמידים את עצמם בשורה אחת עם גדולי משמיציה של המדינה היהודית. והנה מה שיש לי להגיד על זה: על שמעון פרס להתנער פומבית מהחרם שהטיל חברו הקרוב, עמוס עוז, על מדינת ישראל. מי ששימש במשך שבע שנים נשיא של המדינה שאותה משמיץ כיום ידידו הקרוב לא יכול לנהוג אחרת. ואולי, לפרס הכל נסלח.
התרעות פיקוד העורף