ייאוש עמוק, כבד ומחניק עלה השבוע משני צדיה של העיר חברון, כשיהודים וערבים התקשו להגדיר את התופעה שאופפת אותנו. בביקור ממושך בעיר פגשתי אנשים שפויים ומתונים, משני הצדדים, והם הביטו בפליאה בנוער הפלסטיני שמוביל עכשיו את הסכינתיפאדה. בשני הצדדים העריכו שהיא הולכת להישאר איתנו עוד זמן רב.
המחאה החברתית תתעורר ותקום לתחייה בקיץ הבא, ולפי כל הסימנים שאני רואה היא תהיה אלימה יותר ותוקפנית יותר ממחאת 2011. הדור הצעיר של ישראל העובדת, המשרתת והתורמת מרגיש מרומה וחסר הנהגה. האיום האיראני לא מעניין אותו, והוא רוצה לדעת שיש לו סיכוי לחיים טובים בארץ הזאת.
אני מקווה שבניגוד ל־2011, המחאה החדשה תצא ממרחב הקונצנזוס ותעסוק בשאלות שנויות במחלוקת כמו מידת ההשקעה בהתנחלויות או התמיכה בחרדים. יותר מזה: אני מקווה שתצמח ממנה מנהיגות חדשה. יותר מדי שנים זנחנו את הרעיון הדמוקרטי הטוב של החלפת שלטון מדי פעם. הגיע הזמן לחזור אליו, והגיע הזמן שתצמח בישראל אלטרנטיבה.
התרעות פיקוד העורף