יישום הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, שהחל החודש, מקרטע על רקע מחלוקת גוברת והולכת בין השמרנים לבין המתונים בטהרן.
המפסידה הגדולה מהעיכוב בפירוק הסרכזות היא לא אחרת מאשר איראן עצמה. כל עוד לא תשלים את פירוקן ותבצע שורה של פעולות נוספות, העיצומים שהושתו עליה לא יוסרו. לחמנאי, בניגוד לנשיא חסן רוחאני, שכל עתידו הפוליטי תלוי בהסרת הסנקציות ובשיפור כלכלתה של המדינה, דבר אינו בוער.
חמנאי נתון ללחץ כפול: מצד השמרנים הקיצוניים ומצד משמרות המהפכה. הקיצוניים חוששים שהסרת העיצומים וטיפוח קשרי הסחר עם המערב יחדירו למדינה גם ערכים, רעיונות ותרבות מערביים. ואילו במשמרות המהפכה חוששים שקשרי הסחר יפגעו באחיזה שיש להם ולמקורביהם על כלכלת איראן.
למען הדיוק, יש לומר שיותר משהמודיעין הישראלי איתר וגייס אותו, פולארד התנדב מרצונו והתגייס בהתלהבות למודיעין הישראלי. מבחרותו היה פולארד "פריק" של מודיעין. כשהיה נער בן 16 ושהה במחנה קיץ במכון ויצמן, ביקש להיות מרגל בשליחות ישראל. בבית ספרו במדינת אינדיאנה, ואחר כך באוניברסיטאות שבהן למד, התפאר באוזני חבריו כי הוא "קולונל" בצבא הישראלי, וכי המוסד "מכשיר" אותו להיות מרגל בממשל האמריקאי.
במהלך מסיבה בניו יורק פגש את סטיבן סטרן, איש עסקים יהודי־אמריקאי, והתוודה על רצונו לעבוד למען ישראל. סטרן הכיר לו את אל"מ אביאם סלע, טייס בחיל האוויר, ששלוש שנים קודם לכן השתתף בהפצצת הכור בעיראק ושחזו לו עתיד מזהיר ופיקוד על החיל. סלע היה אז בשנת לימודים באוניברסיטת קולומביה, אך כמקובל באותן שנים בקרב אנשי צבא בכירים ומדענים אזרחיים ששהו בחוץ לארץ, היה מצוי בקשר עם הלק"ם ועם השב"כ.
סלע דיווח לממונים עליו על המגע שיצר עם פולארד ועל נכונותו לרגל עבור ישראל. הוא התבקש להמשיך בקשר עם פולארד. בשל מעורבותו בפרשה, נאלץ מאוחר יותר לפרוש מחיל האוויר, והקריירה המבטיחה שלו נקטעה. עד היום הוא מנוע כניסה לארה"ב, שמבקשת לחקור אותו ומן הסתם גם להעמידו לדין.
בכל מקרה, שאלתי את איתן אם הוא מצטער על מה שקרה. "מובן שחבל לי על מה שקרה לפולארד", השיב איתן, אך מיהר להדגיש כי פעל "ברשות ובסמכות". במילים אחרות, ראשי הממשלה (יצחק שמיר ושמעון פרס) ושרי הביטחון (משה ארנס ויצחק רבין) בתקופת ההפעלה אישרו את הפעלתו של פולארד, וכל ארגוני הביון וראשיהם - מוסד, אמ"ן ושב"כ - נהנו מתוצרי הפעלתו.
התרעות פיקוד העורף