מה קרה לבייבי ג'יין ולרכילות הנושכת של פעם?

שיעור הראשון בסדנה לקולנוע בהנחיית ג'ורג' קושאר, מבכירי הקולנוענים העצמאיים באמריקה ואחד האנשים המיוחדים, המרתקים והמחווטים באורח הנשגב מבינה ממוצעת שפגשתי בחיי, עמד קושאר בחלל הקר והמנוכר של הסטודיו, מערה חשמלית אפלה בבטנו של בניין שהיה מיסיון מקסיקני במאה ה־19, ונופף מעל ראשו בספר בכריכה רכה שעל שערו התנוסס תצלום חושפני של ג'יין מנספילד ומאחוריה, בפוטו־מונטאז' פרימיטיבי למדי, המילים "Hollywood Babylon", בחיקוי מוצלח של השלט המיתי Hollywood.

את החומרים הלוהטים הללו בעיר מסוגרת המשטרת את עצמה ונאנקת תחת ידו של צאר מוסר בשם וויל הייז, שמר אנגר בתיקים שהלכו ותפחו עד שהבשילו לספר ראשון. אף מו"ל תאב חיים באמריקה לא היה מוכן להוציא לאור את "Hollywood Babylon", לא רק בגלל האפקטיביות של החומר המצולם, אלא בעיקר בשל ידו הקלה של אנגר ככותב. כתיבתו היא החממה הראשונה והמטריצה של הרכילות של ימינו. כשנגמרו העובדות לא הייתה לו בעיה להציג בדיות כאמת. הכיתובים שהצמיד לתמונות היו פואטיקה נדירה מסוגה ואת קביעותיו היה אפשר לסתור רק במשפטי דיבה, לא משהו שכולם ששים אליו. עד היום אינני יודע אם כתב אנגר אמת כשהציג את קארי גרנט ורנדולף סקוט, מגדולי הכוכבים בהוליווד, כזוג הומואים. התצלום שלהם, אוכלים ארוחת בוקר בבגדי ים בנסיבות ביתיות ביותר, היה משכנע. אבל לך תדע מאיזה הקשר הוצא.

מרי אסטור, הלא היא בריג'יד אושונסי ב"הנץ ממלטה", כתבה את סודותיה הכמוסים ביומן סודי שהגיע לידי אנגר. בימים שבהם הייתה נשואה לרופא בשם פרנקלין ת'ורפ, תיארה אסטור את הרומן שהיה לה עם המחזאי ג'ורג' סי קופמן: “זה שנים לא מיששתי גבר בפומבי וקצת נגררתי לאקסטזה...כשג'ורג' מסיר את משקפיו הוא גבר שונה לחלוטין. כושר ההתחדשות שלו מדהים ועשינו אהבה כל הלילה. עם בוא השחר חלקנו את האורגזמה הרביעית שלנו...האם יש אישה שמחה יותר ממני?".

השחקנית היפה מעולם לא נראתה רע יותר. היא יושבת במושב האחורי של לימוזינה ונראה כי היא תקועה בה: כמי שאינה יכולה לצאת או להיכנס. אנגר נשבע שבאמתחתו ספר שלישי ועדכני ובו פרק נרחב על השפעת כת הסיינטולוגיה על כוכבי הוליווד. הוא מבטיח שהספר יראה אור רק אחרי מותו של טום קרוז יבדל"א. “עם סיינטולוגים כמו קרוז וטרבולטה אינני רוצה להתעסק. הכיף בחיים שלהם זה לתבוע על הוצאת דיבה, ויש להם המשאבים לרושש אותי".

הרכילאיות הדה הופר ולואלה פרסונס, הציפורות המקוריות, היו שם לפניו, אבל הן היו משקל נוצה שדבריהן התפרסמו בעיתונים לגיטימיים לכל המשפחה ומרוב רמזים עבים ומרומזים, לא היה אפשר לזהות את האובייקטים שעליהן ריכלו. מה שמשאיר את קנת' אנגר הישיש כאיש שהמציא את הרכילות המודרנית הבוטה והירודה באמת, שבלעדיה, חלילה, היו חיינו משהו נקי ונעים יותר לכולם: לעורכים, לכותבים, למרוכלים ולקוראים. 40 שנה אחרי שהטיל את פצצת הסירחון, זו חובה אזרחית נעימה להצביע על קנת' אנגר כעל האיש שהוריד אותנו לביבים ואמר "לחיים".