קו ישר עובר בין החידלון האירופי, שהתפוצץ בסוף השבוע בפריז, לבין הצביעות והרשעות האירופית כלפי המאבק שלנו בירושלים ובכלל. ונא לא להאמין לדיווחים לגבי תחילת ההתפכחות של האירופים לגבי מצבם. כל עוד הם לא מזדהים אוטומטית איתנו, הם לא באמת מבינים את מצבם ולא ממש מתפכחים. זאת מכיוון שהכשל המחשבתי שהוביל את אירופה לחוסר האונים הנוכחי הוא שגורם גם להתייחסות הנבזית שלה כלפינו.
אינסוף מילים כבר נכתבו על הסירוב של צרפת ואירופה להשתחרר מהאשליה שאפשר להמשיך להיאחז בערכי הליברליזם הטהור אל מול הטירוף האסלאמי השוטף את העולם וניגר גם מתוך שכונות היבשת הישנה. אלא שמעבר לכך, מנגנון ההשמדה העצמית שמופעל עכשיו באירופה אינו תופעה היסטורית חדשה.
מעבר לאנטישמיות שעדיין טבועה בדנ"א האירופי, הכשל המחשבתי הזה הוא שמרעיל את היחסים שלנו עם חלקים גדולים ביבשת, שפשוט מסרבים להבין.
דווקא בצל המפלצת האסלאמית הקמנו חברה דמוקרטית מפוארת שמצאה, כנראה, את הסינתזה האופטימלית לשילוב ערכי העולם המערבי תחת איום של טרור והשמדה מתמידים. שילוב שמתחיל להישמע מוכר לאירופים ולעולם המערבי. הסינתזה הזאת היא דיאלקטית, להטוטנית, אבל אין ברירה אלא ליישם אותה אם רוצים לשמר את הערכים היפים והמוצדקים של העולם המודרני, אבל גם להמשיך לחיות. ולכן, רק כאשר מרבית האירופים יתחילו להזדהות עם המאבק של ישראל, נוכל להסיק שאירופה עצמה בדרך ליקיצה. כל עוד זה לא יקרה, נכון לאירופה עתיד שחור במיוחד.
התרעות פיקוד העורף