אלימות היא תופעה הקיימת מקדמת דנא. קין, בנם של אדם וחוה, רצח את אחיו הבל מקנאה כי אלוהים בחר במנחתו של אחיו הרועה ולא במנחתו שלו, פרי האדמה. בלי להיכנס לשיקוליו של האל מדוע העמיד את השניים במבחן, התוצאה היא הרצח הראשון שדווח עליו בספר הספרים, הרצוף בסיפורי רצח ומלחמות, בגידות ואונס. חלפו אלפי שנים, ובני האדם ממשיכים ומוסיפים עוד כהנה וכהנה.



שום תינוק אינו בא לעולם אלים. הוא לומד בתהליך של חיקוי שגברים חייבים להיות חזקים, לא לבכות, להיאבק על מקומם. עוד בטרם למד לדבר, הוא שומע: בנים לא בוכים. כך מתעצבת הזהות הגברית והנשית ההולכת ומתעצמת ככל שהילד גדל. בגן הילדים, בבחירה במשחקים, בהכוונה למשחקי ספורט תחרותיים, לכאפות, להיתקלויות בלתי פוסקות של אלימות:  בבית הספר, בדרך אל בית הספר ובחזרה ממנו, בתוכניות הטלוויזיה ומשחקי המחשב. והעיקר, בביתו ובמשפחתו. הילד צופה באב רודן, שתלטן, מקלל, צועק ומרים ידיים או מפליק בחגורה. על הילד, על אחיו, על אמו. כך מפנים הילד כיצד נוהגים גברים. כך נוצר האדם האלים, הכובש, הלוקח, הסבור ש"כל דאלים גבר". אנו רואים אותם מוציאים בלי חשבון סכין 
 
בפאבים, משתוללים מלאי כעסים לא מובנים, ולעתים אלימים ביותר – במגרשי הכדורגל. אנו נתקלים בהם דוהרים בסכנה מצמיתה בכבישים ועורכים תחרויות עם מי ש"פגע" בהם כאשר עבר אותם. לעתים עוצרים את הנהג שלדעתם "פגע" בהם, מכים אותו ואפילו רוצחים אותו.
 

אנו נתקלים בתוצאות מעשיהם בהתעללות קשה ביותר בנשים העוסקות בזנות. ברעיון שאם משלמים אתנן ל"נקבה" שעמה בילו חצי שעה או שעה, ניתן לפגוע בה, להכותה באכזריות, וכן, לעתים לרצוח אותה. מדובר הן בסרסורים והן בלקוחות. מבחינה סטטיסטית לגבי קבוצת נשים, הרי שהסכנה מגברים האורבת לאישה העובדת בזנות היא הגבוהה ביותר מכל קבוצת נשים אחרת. אין עוד עיסוק המסכן את חייה של אישה יותר מעיסוק זה. 
 
וקיימת האלימות הידועה כאלימות בתוך המשפחה. אלימות נפשית, השפלה, אלימות כלכלית, אלימות מינית ואלימות פיזית, המסתיימת במקרי קיצון ברצח האישה ולעתים גם ברצח ילדיה. במשפחה שבה מתרחשת אלימות יש קורבנות משניים. הילדים הצופים והחווים אלימות, בני המשפחה היודעים ומחרישים ואינם עוזרים כי הגבר האלים מנתק את האישה ממשפחתה ואוסר עליה ליצור קשר עם חברותיה.
 
תפקידנו כחברה להיאבק בתופעות אלה ולשנותן. לעזור לקורבנות מבית לברוח ולמצוא עזרה ראשונה במקלטים לנשים וילדיהן. לתת תמיכה בדיור, באפשרויות עבודה, בפרנסה ובלימודים. לדאוג לשיקום הרגשי של הנשים והילדים המצויים בגיהינום ובטרור מבית. לעסוק ללא הרף בשינוי עמדות חברתיות בהשקעה גדולה בחינוך ובהסברה. כצעד ראשון יש להקים בדחיפות את הרשות למניעת אלימות במשפחה, להעמיד לרשות גוף זה אמצעים כספיים וצוות מומחה שיאפשרו את מזעור התופעה בצורה מכוונת ויעדים בני השגה שייבחנו מחדש כל מספר שנים. אין לנו דרך אחרת. 
הכותבת היא מייסדת ויו"ר עמותת 
"לא לאלימות" – מקלטים לנשים 
מוכות וילדיהן