אינך צריך להיות כירופרקט כדי לדעת שדונלד טראמפ סובל מכאבים עזים בצווארו. החלטתו לא להניח לסופלה השיער הזהוב על ראשו ליפול או חלילה להחליק הצדה ולקרוס אל תוך עצמו כצמיג מנוקב, מכריחה אותו להחזיק את ראשו בזווית מסוימת מאוד ונייחת בכל עת, בעיקר בעימותים טלוויזיוניים שבהם יש לשפת הגוף משקל חשוב בהבהרת ובהצגת עמדתו.
ודאי לא נעלמה מעיניכם העובדה שראשו של טראמפ סב על צירו כצריח של טנק, ושיש לו שני מצבים בלבד: מביט נכוחה אל מראייניו או נד קלות לפי הצורך. לעתים הוא מביט הצדה אל מי מעמיתיו - הגמדים המנטליים המקיפים אותו בניסיון נפשע להטיל את גופם ואת אישיותם הפתטיים כמטעני צד אנושיים לבלום את דרכו אל תהילת עולם - המקסימום שהוא מוכן לעשות כדי להכיר בקיומם והמינימום הנדרש ממנו כדי להפגין מעט קח ותן כלפי מי שהם אויביו המובהקים ואחיו לדרך. באירועים פומביים בחללים פתוחים שאפילו הוא אינו שולט בזרימת הרוח ובכיוונה, טראמפ חובש כובע מצחייה האוסף את עוגת הטורט על ראשו למצב צבירה מוצק ומוגן היטב מהאלמנטים.
אלה הם רגעים שבהם המועמד המוביל (בינתיים) במפלגה הרפובליקנית מרשה לעצמו תנודות ראש אקספרסיביות וערניות יותר מאשר באירועים שבהם ראשו חשוף. לפני שבועיים השתתף טראמפ ב"סטרדיי נייט לייב" הפופולרית והביא לה את הרייטינג הגבוה ביותר בתוכנית בשנתיים האחרונות. הוא היה מוקף בשחקני הצוות מחופשים לטראמפ, וכמות הספריי לשיער שרוססה שם באותו לילה ניקבה חור גדול בשכבת האוזון מעל ניו יורק. "סטרדיי נייט לייב" כשלה פעמיים: היא הזמינה את הנוכל הגדול של הפוליטיקה האמריקאית החדשה ונתנה במה לשאיפותיו המגלומניות ללא הפרעה; והסיגה לאחור את מלחמתו של ברק אובמה בהתחממות הגלובלית.
מי שחייך בפסקה הקודמת אינו מבין מה מוטל על הכף ועד כמה זה עצוב ומשקף את הדרך הארוכה והמתפתלת אל האבדון האלקטורלי שעליה עלתה אמריקה בשנים האחרונות. משעשע לא פחות וגם טרגי באותה מידה הוא בן קרסון. הנוירוכירורג (השחור, יש לומר) שכל ניסיון להתמודד במישור העובדתי עם אמירותיו ועם קביעותיו המופרכות מחייב עבודה במשרה מלאה של מחלקת אימות עובדתי בעיתון המקפיד על המתפרסם בעמודיו כמו ה"ניו יורקר".
והם לא לבד. אתם מכירים את הקליינטים. מי שמעוניין יכול לצפות בהם בערך פעמיים בחודש נאספים באולם מפואר בעיר אמריקאית זאת או אחרת בהזמנתה של רשת שידור כדי לצעוק במשך שעתיים תמימות - בעיקר איש על רעהו - את האמירות היותר מטורללות, מסוכנות, אוויליות, פאשיסטיות, ריאקציוניות, שגויות, בורות ומביכות בתולדות הפוליטיקה. הם נראים כאנשים רגילים בדרך כלל. אבל הם לא. הם פוליטיקאים מגלומניים שוויתרו על צלם אנוש והכפיפו את מה שפעם היה אולי סיב של היגיון וטעם טוב שהיה שזור באישיותם, לטובת קאדר מוכר ואלמוני של בעלי הון מסוכנים ובעלי אג'נדה שהיא כל מה שרע ושגוי לאמריקה בימים אלה, ומכרו את נשמתם לא לשטן אחד אלא לכמה.
בימים הבאים אתנזר מהטלוויזיה בתקווה לא להיתקל במראה טראמפ רוקד במלוא משקלו על שלוליות דם ומנסח הגות ברמת הנמקה של בית ספר יסודי והפחדה בסגנון של מיליציה חמושה, כדי להוכיח שוב כמה לא תסולא בפז היא כל מילה הנופלת משפתיו. מה יאמר קרסון - אין כל דרך לדעת מכיוון שבינתו נסתתרה. לגבי האחרים, הם ודאי ימצאו דרך להצטרף לחתונת הדמים, אף שהעימות הרפובליקני הבא ייערך ב־15 בדצמבר בלאס וגאס.
בלתי אפשרי עבור מישהו כמוני שגדל על הבחירות האידיאולוגיות האחרונות ב־1972, שהסתיימו באסון המהדהד עד עצם היום הזה, שלא להיזכר בהאנטר תומפסון, גדול העיתונאים שכיסה אי פעם מערכת בחירות באמריקה. לא רק משם הרלוונטיות הלא נגמרת של כתביו הטריים היום כפי שהיו כאשר כתב אותם בשנות ה־70; אלא בשל הסיבה העיקרית שבגללה שלח יד בנפשו ב־2007 וגרע מאיתנו את העיתונות שכה בולטת בחסרונה בימים אלו בהשוואה לדעתנים קטנים המתיישרים עם שאינו מזיק ואינו פוגע בתוואי המשוער של הקריירה שלהם.
כעת אנחנו יודעים: צריך להיות נמוך כדונלד טראמפ וכבן קרסון. אינני טוען או מאמין שייבחרו, אבל קרבתם לשטח הסטרילי מעידה על סכנה גדולה המאיימת על אמריקה.
התרעות פיקוד העורף