"שמע, קוף, הגיע הזמן שתהיה ח"כ", סח לי מוישה הרומני. "אתה מתעסק כל היום בשטויות, כדורגל וכדורסל כמו ילד קטן, ודי מפגר. בוא תתקרב לכסף הגדול, במקום לדבר שטויות על מכבי ת"א, תעבוד על כסף קואליציוני. איך תסדר את הילדים? תסביר לי איך אתה מתכוון לסדר אותם בדיוק?".
סיכמנו שנדבר על זה, שבינתיים יחפש משקיע, ובמקרה שאבחר באיזו מפלגה מטונפת מסיאוב, אני אייצג את האינטרסים שלו בכנסת ה־21 בתמורה. אבל יש לי עור רגיש ולשון גיאוגרפית, מוישה, ואני נוטה לחוש בחילות על גבול ההקאה בכל פעם שאני פוגש בנבחר ציבור שכף ידו נתחבת לכף ידי. בע־עע־הה.
"מה שאני אומר זה שאתה לא רוצה להקשיב לי. אתה שוב מתעסק בדברים קטנים, 300 אלף שקל, כשאני מדבר איתך על לעשות מיליונים, להפשיר קרקעות לבנייה, שהחברים שלנו ייהנו מהזכויות, שכיפוש תהיה מנהלת הכספים של 34 חברות קבלניות ועוד 97 חברות קש, עם אופציות שהיא תוכל למכור מתי שבא לה. על זה אני מדבר, חתיכת טומטום שכמוך. מה אתה מתעסק לי בפרוטות?".
אין לך עוזרת אישה, אולי רומנייה? אפילו שאמא לא כל כך מחבבת "ציגנערים", הרי אין לכם דם יהודי מלא, אולי שש שמיניות. "בסדר, אני אייבא לה מישהי מיאסי, אולי מפויאנה בראשוב, חזקות אלה, גדלו בהרים. היא תביא איתה עז כחיית מחמד. זהו, מבסוט?".
יש בעיה, אני לא יכול לנסוע איתך לבד, כיפוש לא תיתן לי, היא גם תרצה לבוא. "תגיד, היא לא רצתה להיות אמא? שתתעסק עם גיא, מה יש לה לבוא? מה היא תעשה שם? זה אני ואתה עושים פוליטיקה, היא שתישאר בבית. פעם היית גבר, היית רק מביט וזה הספיק. מתי הפכת לסמרטוט כזה?".
תגיד, מה נעשה בסוגיית החליפה? אתה יודע שאני אלרגי וזה מגרד לי. "אל תדאג, נביא שלושה מכתבים מפרופסורים בלנוקס־היל מניו יורק. שניים רומנים, אז אני מדבר איתם, ואחד יהודי - זה עליך. לפני שתיכנס בן אחותי כבר ידבר איתו וישכח מעטפה שמנה. זה מה שמדאיג אותך? החליפה?".
לא, דאגתי גם לנתן, הוא גם אלרגי למשהו שהוא לא ג'ינס. "טוב, הבנתי. כשתתבגר, תתקשר. לא רוצה לשמוע אותך עד אז. דגנרט שכמוך".
הוא סגר, ואני נשארתי לצפות בערוץ 99. כזו קולקציה של אפסים, וואו. הקאתי את הסלט והחביתה, ושמחתי כי הפְחתי חצי קילו במשקל. פתחתי קופסת סלט פירות עם אננס. היה טעים מאוד, אז מה אם הסוכר שלי 130? הרי לא חיים פעם אחת, חיים מיום ליום.
התרעות פיקוד העורף