"שמע, קוף, הגיע הזמן שתהיה ח"כ", סח לי מוישה הרומני. "אתה מתעסק כל היום בשטויות, כדורגל וכדורסל כמו ילד קטן, ודי מפגר. בוא תתקרב לכסף הגדול, במקום לדבר שטויות על מכבי ת"א, תעבוד על כסף קואליציוני. איך תסדר את הילדים? תסביר לי איך אתה מתכוון לסדר אותם בדיוק?".
אז השבתי לרומני שהכי אני אוהב כדוריד, ואם אחיה באגם הדרעק, אין סיכוי שמוישה גפני ייתן לי שוחד פוליטי לקידום הענף בישראל, נגיד אקדמיות. הוא הרי דואג רק למגזר שלו - ובצדק. מה לעשות שכל החילונים בדרעק, ברגע שהם מתחילים להסריח במשכן, שוכחים מי שלח אותם?
סיכמנו שנדבר על זה, שבינתיים יחפש משקיע, ובמקרה שאבחר באיזו מפלגה מטונפת מסיאוב, אני אייצג את האינטרסים שלו בכנסת ה־21 בתמורה. אבל יש לי עור רגיש ולשון גיאוגרפית, מוישה, ואני נוטה לחוש בחילות על גבול ההקאה בכל פעם שאני פוגש בנבחר ציבור שכף ידו נתחבת לכף ידי. בע־עע־הה.
"קוף, אתה חייב להתבגר. אתה כבר חתיאר ואין לך גרוש על התחת. אם לא כיפוש, אני לא יודע איפה היית היום. יש לי מומחה לאלרגיות, הוא יסדר לך כפפה כמו נייר לטש, לא תרגיש כלום. מספיק, אני מכיר הרבה אנשים שישימו עליך כסף, תפסיק עם האמירה המטופשת שחיים פעם אחת. נולדים ומתים פעם אחת, חיים יום־יום, וזה יקר לחיות".
תגיד, מוישה, אתה רוצה שאני אסחט את הקופה כמו ח"כ סמוצ'קנע? שאני אקבל 10 מיליון שקל לפיתוח שטחים פתוחים? מה נגדל שם, גראס רפואי? מה זה מענקים לרשויות מקומיות בשטחים? איך קובעים מי יקבל? מי בודק את זה? אולי יש שם חשבוניות כפולות וזיכויים? אני אגמור במעשיהו. הנה התחילה ההצבעה על התקציב, פתח ערוץ 99, תראה איך הם נראים המחוקקים שלך, כמו עדת רוכלים בכתריאלבק'ה, אפילו שולם עליכם היה נגעל מהמראות האלה.
"עוד פעם אתה מתחיל? מה ביקשתי ממך, להתעסק בחשבוניות? אתה הרי בקושי יודע לחשב בחשבונייה! ביקשתי ממך רק שתצביע בשביל מי שאני אסדר לך, זה הכל. ואגב, לגדל גראס רפואי בשטחים זה לא רע בכלל. אתה רואה שאתה יצירתי, כשאתה משתדל? את החשבוניות תשאיר לי ולאנשים שלי, אנחנו אלופים בזה".
מוישה, שמעתי שגפני ארגן לעצמו משהו כמו 80 מיליון שקל לחלוקה לכל מיני "קניפלים", כמו מרכז להעמקת חינוך יהודי ותחזוקת מנהרת הכותל. תגיד, הג'מעה שלך לא סחטה כבר מיליארד שקל בהסכם הקואליציוני בשביל שירותי דת למיניהם? "אל תהיה קטנוני, בחייך. יש הסכם קואליציוני ויש תקציב. מה שקיבלו לא נחשב. ואם כולם לוקחים מהקופה, אז דווקא שהיו"ר של הוועדה לא ייקח, מה הוא עלוקה מסוג אחר? הוא כמו כולם, חי מנבלות".
מוישה, תראה, עוד כיפל'ה אחד, יולי אסיר ציון מאמא רוסיה, סחט מהקופה 37 מיליון. נחש למה? כמו החבר שלו סמוצ'קנע, לתמיכה בשירותי דת ולחינוך יהודי בתפוצות. למה שלא תסדר לי ג'וב של חינוך יהודי בתפוצות? אתה הרי יודע איך אני חזק בתפוצות. בכל פעם שלקחו אותי להרצות בתפוצות, שום יהודון לא הגיע לכאן כדי להיות עלוקה על הקופה. במקום לשלוח אותי לעבוד באגם של הדרעק, סדר לי ג'וב בחטיבה להתיישבות.
זה מזכיר לי שפעם רציתי להיות גנב חול, אחרי שגמרתי בקבוק עם פרוספר אזגי בצוק הצפוני. הוא סיפר לי כמה תיקונים לחוק יש על שמו, אחרי שחפר את כל החול באשקלון ואשדוד. הוא נשבע לי שאם היו נותנים לו רק עוד שנה לעבוד, לא היו מנהרות בעזה כי הוא היה גונב את כל החול, ואם חמאס היו חופרים מנהרה, היה נוצר שם המכתש הכי גדול בין הנגב למצרים.
מוישה, אולי היה צריך לתת לו? זה היה חוסך חיי אדם, אתה לא חושב? נכון שהוא כבר התקרב לחופי תל אביב, הרי עצרו אותו בפלמחים, אבל לאיש הייתה אג'נדה. ביקשתי ממנו שיישבע בנקיטת חפץ שהוא לא האחראי לבולענים בים המלח בגלל החפירות שלו. הוא נשבע לי בילדיו שלא חפר שם, אבל הוא לא אחראי על בולענים שיבלעו את אשקלון, כי הוא גנב את כל החול. פלא שיש שם נהרות בכל גשם? אין אדמה, בנאדם. אז אתה מסדר לי משהו בהתיישבות?
"תגיד, קוף, אתה דפוק? אתה חושב שאתה יכול לריב עם זמביש? האיש עובד עם מפה אילמת עד לגבול הסעודי. אתה בסדר? הוא בשליחות מהקב"ה, זה לא פרוספר החבר שלך, שקבע כאן את מחיר המלט ומדד תשומות הבנייה בגלל שסיפק את כל החול בישראל".
בסדר, בסדר, מה אתה מתנמר עלי? מצאתי משהו עכשיו מתוך המליאה, פוי. אני רוצה לעבוד כיועץ במכון לפריון של החניוקים. שמע, עליתי שם על סטארט־אפ. בסך הכל צריך לברך "אל תשחית זרעך לריק", בכל פעם שהחניוקים באים במגע, וזה רק פעמיים בחודש, כי הרבעל'ך לא מרשים להם יותר, ומקבלים תמיכה קטנה מהקופה, איזה שני מיליון שקל. אני על הסטארט־אפ רוצה 15%, השאר בשבילם. מה אתה אומר?
"מה שאני אומר זה שאתה לא רוצה להקשיב לי. אתה שוב מתעסק בדברים קטנים, 300 אלף שקל, כשאני מדבר איתך על לעשות מיליונים, להפשיר קרקעות לבנייה, שהחברים שלנו ייהנו מהזכויות, שכיפוש תהיה מנהלת הכספים של 34 חברות קבלניות ועוד 97 חברות קש, עם אופציות שהיא תוכל למכור מתי שבא לה. על זה אני מדבר, חתיכת טומטום שכמוך. מה אתה מתעסק לי בפרוטות?".
# # #
תקשיב, מוישה, הבנתי אותך, ממש עכשיו הפנמתי הכל. אם אני דייר באגם הדרעק, אני לא כמו נפתלי הגבר - סוחט כסף כדי להגן על המשפחות בעיר העתיקה - 33 מיליון שקל. שם משלמים 150 שקל לשעה למאבטח נטו, בעיקר אם יש לו כיפל'ה קטנה וטלית גדולה. אם אתה מארגן לי להיבחר (בלי לקלוקים לכל חברי מרכז המפלגה הגזלנים, בלי ללחוץ ידיים, או לפחות הפסקה לספריי כל פעם, אתה יודע לחיטוי. ואני לא אלך לבתמיצווש ולא לחתונות, אני כבר אומר לך, שלא תעציב אותי באעדן), אני מסתער על סל הבריאות.
מוציאים כאן שני מיליארד שקל על תרופות בשנה, לא כולל סמים, שהם הרבה יותר בריאים. באחריות. תדע לך שיש כאן יותר מכורים לתרופות מאשר להרואין, בערך פי 250 אלף. אבל הוועד של סל התרופות, שעכשיו חיזקו אותו ברבי כדי שייצג את אלוהים בשאלת ההלכה מי יחיה ומי ימות, כי לא מממנים תרופות יקרות - שווה רק 370 מיליון שקל. דיירי אגם הדרעק אומרים שאין כסף. לאלפיים מקוואות בשנתיים הקרובות יש כסף תמיד. לתרופות לקשישים וחולים, לא עלינו, ממש אין.
אז אני אומר לך שהטוטו והפיס, יש להם הכנסות של שמונה מיליארד שקל בערך, בוא נגיד 25% נשאר כרווח. אז אי אפשר לקחת מזה מיליארד לסל התרופות? תגיד לי אתה. זה החוק הראשון שאני מעביר, ואם הקיבינימט הביטחוני־מדיני לא תומך בי באוטומט, אני מחכה להם בתקציב. אז למדתי משהו בשיחה שלנו או לא?
"מה למדת, אידיוט? מה אתה רוצה לתקן עוילם גוילם? ואל תתחיל איתי עם אמא שלך, שמקבלת קצבה חודשית בסך 1,280 שקל, אבל התרופות שלה עולות 2,000. אני נותן לך כאן דרך להתעשר, לעשות מיליונים בשנה, ואתה מתעסק לי בשטויות. בכסף שאני אארגן לך, תוכל לקנות לאמא תרופות רק תוצרת חוץ בעשירייה בחודש, היא תלך רק לרופאים פרטיים כמו שהיא אוהבת - לפחות פרופסור מנהל מחלקה - בכל יום. אתה יודע מה? גם המוניות שלה עלי, פעמיים ביום. בסדר, טומטום? ואני גם אדאג לה לצוות מקצועי, של אחות ראשית במחלקה פנימית עם עבר במרכז רפואי ביוסטון שדוברת גם יידיש, שתיסע איתה לרופאים, ובלדר שיביא לה כל שבוע בהטסה את התרופות הכי שפיציות בשוק".
מוישה, יש לה בעיה עכשיו עם נטל"י, מסתלבטים עליה עם חיישנים, ושח"ל לא מפסיק להתקשר אליה כדי שהיא תעשה מינוי לריאה ממוחשבת. היא רק צריכה לנשוף פעם ביום בבית והם כבר מאבחנים אותה. והיא שואלת אותי אם זה טוב. מה לענות לה?
"תגיד לי, בשביל מה התחתנת עם כיפוש, הא, תסביר לי? זה התיק שלה, של אשתך, לא יהיה לך זמן להתעסק בזה. אני מסדר לאמא מינוי פלטיניום בשח"ל, בנטל"י ובמכבי. בכל יום - אתה יודע מה, פעמיים ביום - המנכ"לים של החברות האלה מתקשרים אליה אישית כדי לבדוק אם הכל בסדר, כשאתה בוועדות, מארגן לי את הידיים להצבעה. זה עלי, קוף. אתה יודע מה, המנכ"לים גם יבקרו אותה פעם בשבוע. סגרנו? חוץ מזה, כמה אמא שלך מתכוונת לחיות, בן אדם? לא מספיק כבר? מה אתה צוחק לי, דביל?".
נשבע לך, היום שאלתי אותה את זה. אבל היא נמרה. יש לה תוצאות בדיקות של ילדה בת 12, ויש לה חברות בנות 100 בברידג' שאפילו נוהגות. דרך אגב, אם אני דייר בדרעק - אסור לנהוג אחרי 75, מסוכן לאללה, בן אדם. פלא שהן לא רואות נתיבים ונכנסות לנתיב הנגדי? אבל מה שיעשה אותה צעירה ב־20 שנה זה אם תמצא לה עוזרת בית. היא צריכה להיות פולנייה חזקה, שיכולה לעבוד מסולם. לאמא יש בית גבוה. העוזרת חייבת להיות עם תיאבון בריא כי אמא דואגת לה לארוחת בוקר ולצהריים, היא רק צריכה לשמור על הסולם שאמא לא תיפול, הבנת?
"מחר אני שולח לה שלושה גנאים, הכי נמוך 1.90 מ'. אתה יודע מה? אני גם משלם להם. תגיד לה שתיתן רק טיפ". אין מצב, מוישה, היא לא תעבוד עם גבר, היא פוחדת, וגם צריך שתהיה לו תעודת זהות כחולה. "רגע, אני מבקש חשבון, לפני שאני מגיע אליך ומכה אותך. נמאסת עלי כבר. ליועמ"ש וינשטיין הייתה עובדת זרה, גם לאהוד ברק. אז קיבלו קנס? מה קרה? הקנס עלי, בסדר, רק תגיד כן כבר, חתיכת מאוס, ונכניס אותך קרוב לקופה. מה יהיה איתך? תראה במה אתה מעסיק אותי, בן אדם".
אין לך עוזרת אישה, אולי רומנייה? אפילו שאמא לא כל כך מחבבת "ציגנערים", הרי אין לכם דם יהודי מלא, אולי שש שמיניות. "בסדר, אני אייבא לה מישהי מיאסי, אולי מפויאנה בראשוב, חזקות אלה, גדלו בהרים. היא תביא איתה עז כחיית מחמד. זהו, מבסוט?".
כן, תודה, גבר. תראה את בוז'י מקשקש. התקציב לא חברתי, נו יופי, והקרן הקיימת חברתית? 13 מיליארד כסף שלנו, אפילו לירה סורית דפוקה לא נותנים לסל התרופות, חולירע יאסנה. "או, עכשיו אתה מתחיל לדבר. איך שאתה נשבע שם להיות לתועלת הציבור ולגנוב כל יום כל היום, אני מביא לך מפה עם מקרא ברור, של כל האדמות של החבר'ה האלה, ואתה דואג שהם מוציאים אותן לשוק, זה אחרי שאתה דואג שבן אחותי יהיה שליח קק"ל בצפון אמריקה. אל תדאג לכישורים שלו, דוקטור למתמטיקה בהתכתבות, מה אכפת לך? אתה יודע שכל השליחים המתרימים האלה הם עובדים על תקורה, זה לא הרבה, רק 30%. חבל לא 50%, אבל את ההפרש נסדר בהוצאות, זה עלי. אנחנו עושים שם 100 אלף דולר בשנה, קל־ללל, הבנת? וזה בירוק בניו יורק, מחכה לנו שנבוא להתפרע".
יש בעיה, אני לא יכול לנסוע איתך לבד, כיפוש לא תיתן לי, היא גם תרצה לבוא. "תגיד, היא לא רצתה להיות אמא? שתתעסק עם גיא, מה יש לה לבוא? מה היא תעשה שם? זה אני ואתה עושים פוליטיקה, היא שתישאר בבית. פעם היית גבר, היית רק מביט וזה הספיק. מתי הפכת לסמרטוט כזה?".
# # #
תגיד, מוישה, אולי במקום אגם הדרעק, שלא בטוח שאסתדר שם, תארגן לי ג'וב בהסתדרות? אתה יודע שיש שם ימבה חאווה: הרכבת, חברת חשמל, הנמלים. אתה יודע שאם אני נוסע ברכבת, ומורידים אותי בגלל עיצומים, אני נוגח בנהג הקטר וגונב את הרכבת? מה נהיה כאן עם ארגוני הפשע האלו של הוועדים? להוריד 30 אלף נוסעים? יש חיה כזו?
"בגלל זה אתה לא מתאים, כי אתה נדלק מהר. תחשוב בגדול. מה הם קיבלו אחרי האקט של ההורדה? בונוס של כמה עשרות אלפי שקלים? אנחנו הולכים פה על המיליארדים, קוף, מיליארדים. אלו קיבלו כמה לירות לחלק בין אלפים, ובאגם הדרעק, כמו שאתה קורא לחברים שלך בעוד שנה־שנתיים, עשו אבק מ־600 מיליון שקל. הבנת את ההבדל?".
טוב, עייפת אותי ובוערת לי האוזן. לאיפה אתה משבץ אותי? "הכי טוב דתיים, תלמד להגיד ארץ ישראל השלמה, תחשוב בגדול. אתה תהיה גואל הארץ, נתעסק רק באדמות, אבל בקטן, לא להרגיז את רולניק והחברים שלו. לחבר'ה ממרצ אין מה לאכול, והם לא דומים לכלום. בליכוד אתה לא עובר כנציג מחוז תל אביב, את מפא"י אתה מתעב, לא השארת לי הרבה ברירות, הא? אתה רוצה לחדש את מפלגת טינופת? אל תגיד לי שאתה רוצה את החבר שלך נתן זהבי במקום ראשון ברשימה. שני דבילים שממלאים לוטו ב־11 שקל וחולמים להרים את הקופה. הוא ישר מדי וזקן מדי. לא נצליח איתו, הוא ישר צורח ומקלל, זה לא ילך".
תגיד, מה נעשה בסוגיית החליפה? אתה יודע שאני אלרגי וזה מגרד לי. "אל תדאג, נביא שלושה מכתבים מפרופסורים בלנוקס־היל מניו יורק. שניים רומנים, אז אני מדבר איתם, ואחד יהודי - זה עליך. לפני שתיכנס בן אחותי כבר ידבר איתו וישכח מעטפה שמנה. זה מה שמדאיג אותך? החליפה?".
לא, דאגתי גם לנתן, הוא גם אלרגי למשהו שהוא לא ג'ינס. "טוב, הבנתי. כשתתבגר, תתקשר. לא רוצה לשמוע אותך עד אז. דגנרט שכמוך".
הוא סגר, ואני נשארתי לצפות בערוץ 99. כזו קולקציה של אפסים, וואו. הקאתי את הסלט והחביתה, ושמחתי כי הפְחתי חצי קילו במשקל. פתחתי קופסת סלט פירות עם אננס. היה טעים מאוד, אז מה אם הסוכר שלי 130? הרי לא חיים פעם אחת, חיים מיום ליום.