בהיעדר צעד נשיאותי כזה, ומכיוון שממשלת ישראל אינה נוקטת כל יוזמה עצמאית לעיצוב גבולותיה סביב מדינה דמוקרטית ובה רוב יהודי, נדונה ישראל להמשך קיפאון מדיני, טרור והידרדרות למציאות של מדינה דו־לאומית. מבחינת ישראל, יש גם להניח שמסמך אמריקאי כזה יהיה טוב עבורה לאין שיעור מכל יוזמה בינלאומית אחרת, וממילא מכל הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו”ם, כמו הטיוטות הירדנית או הצרפתית. ואולי דווקא שם חבוי הפתרון שישרת את כל הצדדים: מדוע לא יוגש מסמך הפרמטרים של אובמה להסכם ישראלי־פלסטיני כמצע להחלטה של מועצת הביטחון של האו”ם?