המציאות הנוכחית נמצאת כאן כדי להישאר עד להודעה חדשה. הצרכנים מצוידים בארגז הכלים המתאים לדרוש מחירים נמוכים יותר. לרשתות אין ברירה אלא להתייעל אם ברצונן לשרוד. את מחיר התחרות ישלמו העובדים שיילכו הביתה. גם ספקי שירות אחרים ייאלצו להסתדר עם תקציבי פרסום ושיווק מצומצמים יותר.
וכמובן יש ההתנצלות בעניין הבטחתו ערב הבחירות, שלא מולאה, לטפל במתווה הגז. כחלון ממשיך כאן באסטרטגיית הקיפוד העושה סקס בזהירות. מצד אחד, טען בשבוע שעבר שיש צורך במקצה שיפורים לטובת האזרחים; מצד שני, כחבר ממשלה הוא חייב לתמוך במתווה; מצד שלישי, אסור לו להיות מעורב כי קובי מימון (מבעלי ישראמקו) הוא חבר שלו; ומצד רביעי אינו יכול להתאפק ולא ימנע מהשר לאיכות הסביבה אבי גבאי, המתנגד למתווה, להשתתף בדיוני הוועדה.
כחלון חייב לזכור שהוא שר אוצר של כל האזרחים, ולא רק של בוחרי כולנו. הוא חייב להקפיא עד להודעה חדשה את הפופוליזם ולהתחיל לעשות. הרי הוא עצמו הודה שקיבל את ארגז הכלים האידיאלי לצורך זה.
אז אם כחלון כל כך גיבור, בוא נראה אותו מנסה להתמודד מול האופנוענים. לדעתי, במצב התחבורה הבלתי אפשרי הקיים בגוש דן, התניידות ללא קטנועים היא משימה בלתי אפשרית. אין מדובר בשליחי פיצות או המבורגרים בלבד, אלא גם במי שמעוניין לצלוח את מכשולי הרכבת הקלה ולהגיע לעבודה במהירות.
אבל אם מסבסדים ובצדק את בעלי האופנועים, מדוע שזה יהיה על חשבון הנהגים? האם לא עדיף לסייע להם דרך הפחתת מסי הקניה או בתמיכה ממשלתית ישירה? אפשר להניח בדרגת סבירות גבוהה שהרפורמה הזאת לא תמצא את הדרך לשולחנו של כחלון.
"צמיחת המשק נמצאת בשנתיים האחרונות בנסיגה בגלל הירידה בייצוא. המטרה המרכזית שלי היא להחזיר את הצמיחה התעשייתית ל־7% בשנה. כדי להגיע לכך, הייצוא צריך לגדול ב־12% בשנה, ואת זה אפשר להשיג באמצעות הגדלת הפריון, הנמוך ב־25% בהשוואה למדינות אירופה.
"נגיע לכך באמצעות תוכנית לחמש השנים הקרובות שתאושר בקרוב בממשלה. המטרה היא להגיע בשנת 2020 לצמיחה של 6% בשנה. אנחנו בדרך הנכונה. התקציבים לעידוד התעשייה גדלו ב־350 מיליון שקל שהופנו לקרן השיווק לחו"ל, לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, ולמחקר ופיתוח והכשרה מקצועית".
"מדובר במציאות עצובה. בעשור האחרון אנחנו רואים ירידה מתמשכת בפתיחת מפעלים חדשים. אם ב־2004 הוקמו 65 מפעלים, הכמות יורדת מדי שנה וכבר הגענו לקצב של פתיחת ארבעה־חמישה מפעלים בשנה, וזו ממש בושה. אם ב־2004 16% מקווי הייצור היו בחו"ל, בשנה האחרונה כבר מגיע ההיקף ל־30%. אנחנו מנסים להפוך את המגמה דרך הכשרות מקצועיות ושיתוף פעולה עם מכללות פרטיות וציבוריות והקצבנו לצורך העניין 45 מיליון שקל. אנחנו מדברים גם על השקעות בציוד ובחינוך טכנולוגי בשיתוף משרד החינוך".
"אני בטוח שהעתיד של המדינה מבוסס על גידול בתוצר ובצמיחה. אנחנו לא יכולים לחסום ייבוא אבל מעדיפים שהישראלים יקנו כחול־לבן. אנחנו משפרים כל הזמן את איכות המוצרים ואת השירות. אני דוחה את ה'עליהום' ואת הפופוליזם נגד התעשייה, כאילו אנחנו אויבי העם בכך שאנחנו חוסמים ייבוא. אנחנו לא. 50% מהייצור התעשייתי זה בכלל ייצוא לחו"ל".
"אאלץ לספר לו את האמת ולהגיד שכדי להקים מפעל צריך לעבור בשלום 70 רגולטורים. מספיק לספר לו על הבירוקרטיה והחוקים המשתנים כדי להבין שלא יהיה לו סיכוי להצליח. אבל אני אופטימי בלתי נלאה ובטוח שגם הפעולות להקטנת נטל הרגולציה, כמו בחיבור מפעלי תעשייה לגז והיוזמות למימון השקעות בציוד והכשרת כוח האדם, ייתנו רוח גבית ליזמים כאלה".
התרעות פיקוד העורף