אומנם חנוכה יגיע רק בעוד שבוע וחצי, אך כמו עיר האורות, גם חג האורות מביא איתו לא מעט חושך. הסופגניות כבר הנצו לפני חודש, על שלל טעמיהן הלא קשורים למציאות (איך הגענו לסופגנייה בטעם וויסקי ומקיאטו עם מבחנת תותים?) וכן החלה מכירת הכרטיסים למופעי חנוכה, שהפכו להיות חלק מהדנ"א הישראלי, כמו שלושת הרגלים החדשים: סדר בפסח, מנגל בעצמאות וחנוך רוזן בחנוכה.



על רקע הפסטיבלים, אנחנו נוהגים לציין את הקרב ההיסטורי שלנו מול היוונים. הם ניסו להכניס לכאן תרבות זרה, אבל אנחנו הצלחנו לשמר את ייחודנו כיהודים, ואחת ההוכחות לכך היא הצגת הילדים הישראלית־יהודית־מסורתית בעלת השם הבלתי מתייוון "היי סקול פסטיגל". אלפים נלחמים כדי לשים את ידיהם השמנוניות מלביבות על כרטיס למופע, שמחירו הרשמי הוא 169 שקל, מחיר שאיש ביקום לא משלם, כי אפשר להשיג כרטיס במחירים נמוכים יותר אם אתם חברים בוועד עובדי בזק/חבר/ הסתדרות המורים/ועד עובדי בית חולים פורייה בטבריה או שקניתם במחיר כפול בחצי חינם או שיש לכם בן משפחה שמכיר מישהו ברפא"ל או בוועד פועלי נמל אשדוד או שיש לו בן משפחה שאין לו ילדים והוא יכול לקנות לכם בהנחה, או שיש ברשותו תו או שעבר ליד חברה מסחרית ששיתפה פעולה עם אשמורת או חנות קמעונאית שהיא אחת מנותני החסות - אם אתם אחד מאלה, תשלמו רק 49 שקל לכרטיס.



הילדים ייצאו מהמופע זורחים ומוקסמים מהפירוטכניקה, מהשירים הדביקים ומיכולות בימתיות מופלאות של זמרים שמצליחים להזיז את השפתיים בסנכרון מושלם עם פלייבק. לשמחתי, הילדים שלי מעולם לא רצו ללכת לפסטיגל, אף שנזפתי בהם לא פעם שזה לא ציוני מצדנו לתת לכל העם לסבול ורק אנחנו נשב בבית.



פרט לשחקנים הגרנדיוזים ולהפקות הענק, ישנם כמה כללים בהצגות חנוכה שכל ישראלי מתעלם מהם בהפגנתיות. למשל, לא להכניס אוכל ומשקאות לאולם - מותר ואף מומלץ לפתוח שולחן, כל עוד המרווח בין השורות מאפשר זאת; חשוב לשמור על השקט בעת ההצגה ולכבות טלפונים סלולריים - אבל, למסרונים קולניים ולשיחות מהעבודה יש לענות מיד ולהשיב בצרחות "אני באמצע פסטיגל! זה חשוב?"; וכלל נוסף, לשמור על הילדים בקרבתכם, כך שכשהזאטוט ירוץ לקנות את ה"דיסק עם כל האמנים והשירים האהובים באריזה מהודרת ומפוארת רק באלף שקל, פלוס חולצה מתנה", עליכם להבהיר לו שאם הוא משתהה עוד רגע אחד בדוכן המרצ'נדייז, אתם מוסרים אותו לאימוץ אצל משפחה יזידית.



אבל מעל לכל אלה, ישנם המסרים שכוונתם ללמד משהו חיובי את הילד ולשעשע את האבא בו־זמנית: למשל, שיימינג זה רע אבל תראו כמה אליאנה תדהר סקסית. המוח של הפסטיגל הוא אותו חורז חרוזים שכותב את מילות השירים, הנה שיר הנושא:


שנים יפות


שנים עפות, הכל קורה


עכשיו הזמן


לשיר ביחד


המסר ברור ואין צודק ממנו, הזמן עובר ולכן עדיף לשיר. העניין הוא שלנוכח השירה של שחר חסון, אולי כדאי למצוא דרך לעצור קצת את הזמן הדוהר קדימה ללא רחם. וגם לתחרותיות קפיטליסטית יש מקום:


מקום שני זה לא אני


מקום שלישי זה קצת טיפשי


אם אין מקום ראשון עדיף נלך לישון.


אז הסופגניות משמינות, ההצגות משמימות, אבל אולי דווקא הפעם יתקיים נס פך השמן, והגז, שב"תמר" וב"לווייתן", שאמור להספיק רק ליצחק תשובה ולנובל אנרג'י, יספיק לאומה שלמה.




חמש שאלות על שחרור
ג'ונתן (יונתן) פולארד:



1. ממה הוא השמין בכלא?


2. למה אסתר אף פעם לא מחייכת?


3. מה העונש בזה שהוא תקוע בניו יורק חמש שנים?


4. מדוע השיער שלו הלבין בעוד השיער של דני נווה האפיר?


5. מה הוא יעשה כל היום, אם אסור לו לגלוש בפייסבוק ולרגל אחרי חברים?