בימים אלו פרסם מרכז המידע למודיעין וטרור של המרכז למורשת המודיעין את ממצאי המחקר על פרופיל מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון בגל הטרור הנוכחי (בין 14.9.15 ל־15.11.15). זהו מחקר פרטני ומעמיק של 59 פלסטינים שביצעו או ניסו לבצע 49 פיגועי דקירה, דריסה או ירי בתקופה הנזכרת.
 
אז מה הפרופיל של המפגע? בדרך כלל צעיר, רווק, במקרים רבים סיים בית ספר תיכון והצטרף למעגל האבטלה, או שמצא עבודה בלתי הולמת לכישוריו. אין לו עבר של מעורבות בפיגועים, והוא אינו משתייך לאחד מארגוני הטרור. הוא ביצע את הפיגוע לבד (למעט מקרי ירי שכללו שני מחבלים או יותר), כתוצאה מהחלטה אישית, לעתים באופן ספונטני. ההחלטה לפגע התקבלה ללא הנחיה "מלמעלה", לעתים גם ללא ידיעת בני משפחתו. 
 
מה הניע אותו? באופן בסיסי הוא טעון במוטיבציות לאומיות ודתיות. אולם, לשיקוליו האישיים יש משקל רב בקבלת ההחלטה לבצע את הפיגוע (שסיכון רב כרוך בביצועו): תסכול אישי, רצון לזכות בתהילה לאחר הפיכתו לשהיד, נקמה על מות חברים וקרובים וחשיפה להסתה הקשה ברחוב הפלסטיני ובכלי התקשורת. להתמשכות מתקפת הטרור ולמותם של עשרות צעירים פלסטינים במהלכה יש "אפקט מדבק", המועבר בין הצעירים באמצעות הרשתות החברתיות (בעיקר דרך הפייסבוק) ותורם למוטיבציה שלהם לבצע פיגועים.
 

מהיכן המפגע? 60% מהמפגעים ביהודה ושומרון הם מהעיר חברון ומהכפרים הסמוכים לה; 80% מהפיגועים הם באמצעות סכין או כלי דקירה אחר. 

הפרופיל הזה של המפגע שונה מפרופיל המפגע באינתיפאדה השנייה. היום יש לפנינו זן חדש. באינתיפאדה השנייה המפגע לא פעל לבדו, אלא בהנחיית ארגון. ההחלטה לא הייתה החלטה אישית שלו. הוא היה פעיל טרור, יותר מבוגר, יותר דתי, והגיוס שלו לארגון היה בדרך כלל דרך המסגד. עכשיו, "הגיוס" הוא דרך הפייסבוק.
 
אז מהי תופעת הטרור שאנו עומדים מולה מאז מחצית ספטמבר השנה? צה"ל מגדיר אותה כ"התקוממות (אינתיפאדה בערבית) מוגבלת". איני מסכים לכך. עצם המונח "התקוממות" מצביע על משהו המוני, סוער, המקיף את כלל שכבות האוכלוסייה (צעירים ומבוגרים, למשל). זה, לפי שעה, לא המקרה שלפנינו.
 
ד"ר ראובן ארליך, יו"ר מרכז המידע למודיעין וטרור, מכנה את המתרחש בשם "טרור עממי על סטרואידים". במה דברים אמורים? מאז 2011 מופעל נגדנו ביהודה ושומרון "טרור עממי" (או בשם הערבי המכובס, "ההתנגדות העממית"). עיקרו: פיגועי יחידים בסכינים, דריסות ובקבוקי תבערה. בין השנים 2012־2014 בוצעו יותר מ־4,000 (!) פיגועי בודדים באזור יהודה ושומרון ובירושלים, והיו לנו 14 הרוגים ועשרות פצועים. ישראל לא עשתה כלום, התקשורת שתקה.

מה שקרה עכשיו הוא שבשל סיבות שונות, הטרור העממי – שזכה לתמיכת הרשות הפלסטינית, שקיבל רוח גבית ממרבית האוכלוסייה הפלסטינית, ושלאורו גדל הדור הצעיר הפלסטיני – עשה זינוק חד בהיקף, באינטנסיביות, במספר ההרוגים שלנו ובפרסום, וזה עדיין הטרור העממי ה"קלאסי" של בודדים עם נשק קר. היכן הסיכונים? שהוא יהפוך ליותר טרור עם נשק חי ו/או שיתגלגל באמת לכדי התקוממות. אסור שבמעשינו נסייע לאפשרות של התגלגלות להתקוממות.