ינון מגל הוא גם קורבן. לפני שאתם מתנפלים עלי, תהיו רגע ישרים עם עצמכם: כמה פעמים הייתם במסיבות שבהן אנשים שתו קצת יותר מדי ועשו דברים שהביכו אותם ואת מי שסביבם, ואתם צחקקתם במבוכה וקיוויתם שעם היעלמות אדי האלכוהול ייעלמו גם המעשים בלי להותיר זכר? כמה פעמים שמעתם שמישהו מפלרטט בצורה אגרסיבית ולא ידעתם אם ומה לעשות?
הארגונים הפמיניסטיים מתפתלים כשמייחסים לאווירה הסקסיסטית שבה אנחנו חיים את ההטרדות המיניות. מצד אחד, ברור שאווירה מחפיצה היא צעד ראשון בדרך להסתכל על האישה כאל אובייקט מיני ותו לא. מצד שני, המחקר הפמיניסטי מדבר על "ריבונות מינית" כלומר, האישה יכולה להתלבש איך שהיא רוצה, היא יכולה גם להחליט שהיא רוצה לסחור בגופה וכל זה איננו מזמין הטרדה מינית.
ההתפטרות של מגל היא אקט של צניעות והנמכת ראש. היא מתבקשת מבחינה ציבורית והיא מאפשרת תיקון עולם, טיהור האווירה. כפי שפעם היה מקובל לעשן בציבור ולזהם את הסביבה וכיום זה לא מקובל ציבורית, כך הטרדה מינית הופכת ונעשית פחות לגיטימית ומקובלת. בעולם מתוקן באמת, שאני מקווה שאנחנו בדרך אליו, כל התייחסות אל גבר או אל אישה כאל אובייקט מיני תהיה ממש לא פוליטיקלי קורקט. גם לא כאשר אדם מתייחס כך אל עצמו.
התרעות פיקוד העורף