למגינת לבם של שני הצדדים, מארגני ארוחת הצהריים הגדולה שנערכה בהשתתפות 150 מנהיגי העולם הושיבו את "אבו יאיר" ואבו מאזן במרחק אפס זה מזה, הגוף היחיד שהפריד ביניהם היה גופו של ראש ממשלת ניו זילנד.
גם במקרה הזה פתחתי ג׳ורה (ככה אני מכנה את הפה שלי כשאני מתרגז), אני מוכרח לומר שחלף זמן מועט ושני טלפונים מפתיעים הגיעו, הראשון מיו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש והשני מראש עיריית רמת גן, ישראל זינגר. ברוש היה הראשון, והוא הודיע שהוא ימצא מקום חלופי בקרבת מקום למפעל הקיים והוא ינסה לעשות הכל ובמהירות האפשרית למנוע את הסבל מעובדי המפעל. ראש עיריית רמת גן היה יותר ממוקד ואמר שנמצא מקום חלופי בקרבת המפעל והוא לא ייתן שיגיע מצב שבו העובדים המבוהלים והחוששים יהיו ללא עבודה וללא מקום שאליו יוכלו להגיע מדי בוקר. אני מאמין לשניהם שיעשו מאמץ משותף לפתור את הבעיה.
איפה שר הרווחה, למה הוא לא הגיע לביקור במועדון כדי לפתור מיידית את הבעיה? ביום ראשון אנסה לאתגר את השר המיליונר חיים כץ שעסוק מאוד לקראת התכנסות מרכז הליכוד, אולי השר הזחוח והחייכן יבין שכמו שהוא דאג לעובדיו בתור יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית הוא צריך לדאוג כעת לאנשים האומללים האלו שגורלם תלוי בו, אף על פי שהם לא מצביעים של מרכז הליכוד והכוח האלקטורלי שלהם הוא זעיר. תתחיל להזיז את התחת, אדוני שר הרווחה.
התרעות פיקוד העורף