מחזה נדיר במחוזותינו אירע היום בוועדת הכלכלה של הכנסת: ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכהן גם כשר הכלכלה, הופיע בכבודו ובעצמו להליך דמוי "שימוע" מול ועדה פרלמנטרית של הכנסת וענה לשאלות במשך שלוש שעות.

זהו מהלך לא שגרתי, שכן נתניהו ידוע כמי שממעט להתראיין לתקשורת המקומית, ובמרבית "מסיבות העיתונאים" נמסרת הצהרה קצרה, שלאחריה לא ניתנת לכתבים אפשרות לשאול שאלות. גם כשראש הממשלה נואם בפני מליאת הכנסת, אין הוא מחויב להשיב על שאלות, והופעותיו בפני ועדת חוץ וביטחון סגורות לתקשורת.

לכן הופעתו החד-פעמית של נתניהו היום מזכירה הליכים דומים המתרחשים בדמוקרטיות ותיקות כמו בריטניה וארצות הברית, שם לבתי הנבחרים יש סמכות לזמן פוליטיקאים להעיד בפניהם בכל נושא העולה על רוחם, במסגרת הליך של עדות. זו כבר מסורת: נבחרי הציבור סופגים בשימועים האלה אש צולבת ונאלצים לספק תשובות לשאלות קשות. רק באחרונה העידה מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר הילארי קלינטון בפני הקונגרס הרפובליקני על מעורבותה בפרשת בנגזי וענתה באדיבות למאות שאלות שהומטרו עליה במשך לא פחות מ-11 שעות.

הליך השימוע מבטא את הדמוקרטיה במיטבה. כאשר נבחר ציבור נאלץ להתעמת עם שאלות נוקבות בזמן אמת ולנפק הסברים ברורים למעשיו, הוא נאלץ להשתמש בסמכויותיו בזהירות ובסבירות, ומצד שני הדבר מתמרץ אותו ללמוד לעומק תחומי פעילותו ולהימנע מפופוליזם, מתוך ידיעה שהוא ייאלץ לשלוט בפרטים ולהיות ריאלי.

נשאלת אפוא השאלה מה גרם לאיש העסוק ביותר במדינה לפנות בנינוחות שלוש שעות מזמנו לטובת הליך התייעצות פורמלי, שכמוהו כמעט ולא היה, מעבר לחובה החוקית לעשות כן. האם הדבר נובע מלהיטותו להעביר את מתווה הגז - ולשם כך הוא מוכן לענות בסבלנות מופלגת גם לח"כים מהספסלים האחוריים של האופוזיציה? ומדוע שלא נזכה להליך שימוע דומה ממנו גם בעניינים בוערים לא פחות, כמו משבר הדיור, מחירי המזון, או התמודדות הממשלה עם גל הטרור.

נתניהו אמנם לא סיפק תשובות להרבה מהשאלות הקשות שנשאל, כמו למשל השאלה המאוד פשוטה של ח"כ שלי יחימוביץ' שנותרה באוויר: "מדוע ראש הממשלה ממשיך לטעון שהגז תקוע באדמה אם הוא זורם כבר שנתיים מתמר?". ולמרות זאת, מדובר במשב רוח דמוקרטי מרענן.

עם זאת, נראה שלא נזכה לחזות במעמד כזה עד שתעמוד על הפרק שוב סוגיה שהיא ה"בייבי" של ראש הממשלה, ולא בהכרח מהסוג שנוגע למצוקות האזרח הפשוט.

הצגת יחיד: נתניהו לא ענה לשאלות הקשות, אבל הדמוקרטיה הרוויחה

עצם קיומו של "הליך שימוע" לרה"מ, כפי שמתרחש באופן קבוע בבתי הנבחרים של בריטניה ובארה"ב, הוא בבחינת משב רוח דמוקרטי מרענן. רק חבל שלא נחזה בו כאן שוב בעתיד הנראה לעין