1. שתי תמונות מהלווייתו של יוסי שריד ז"ל לכדו את עיני. האחת, ילדיו, כולל בתו, אומרים קדיש על קברו כשהבנים חובשים כיפות. האחרת, תמונת השר לשעבר, איש הימין המובהק עוזי לנדאו, שבא ללוות את יריבו הפוליטי בדרכו האחרונה. שתיהן סימלו לטעמי התנהלות שונה, חיובית ורצויה, בחיינו הפוליטיים והציבוריים הסוערים והאלימים.



איני יודע אם שריד ציווה שצאצאיו יאמרו קדיש אף כי הייתה זו הלוויה חילונית, או שהייתה זאת יוזמתם. כך או כך, זה נעשה ברוחו של אביהם. בשונה מאנשי שמאל חילונים אדוקים אחרים, מלחמותיו הציבוריות של שריד, שהיה איש מלחמות, התנהלו פחות בשדה הקרב הדתי, ויותר בנושאי השלום, הביטחון והחינוך. בשנים עברו אף היה הולך עם ילדיו בשבתות לבית הכנסת, כך סיפר, כדי שידעו מה זה בית כנסת (שוב חינוך), עד שנדחק החוצה בידי כאלה שלא יכלו לסבול את נוכחותו שם והגיבו כפי שהגיבו. הוא אף פעל להקמת בית הכנסת במושב מרגליות שבגבול הצפון כשגר שם.



אשר לעוזי לנדאו, כמעט היה טבעי לראותו בהלוויה של שריד, אף שדומה שלא היו בחיים הפוליטיים שניים הרחוקים כל כך זה מזה אידיאולוגית וגם בתכונותיהם האישיות ובהופעתם. שריד צבעוני, שחקן במידה מסוימת, שנון וקל לשון ובעל חוש הומור, ומכיר במופגן בערך עצמו; לנדאו יבל"א, רציני, יבש משהו, ענייני מאוד, חף מהומור ומהצגות בהופעותיו. אך מעבר לפער הזה היה גם דמיון רב ואני בטוח שגם הערכה הדדית. שניהם ישרים וצנועים, אמינים ומוסריים, הגונים ודבקים ללא סטייה באמונותיהם. והופעותיהם הציבוריות בכנסת ומחוצה לה תמיד אמרו כבוד. עוזי לנדאו בהלוויית יוסי שריד זהו מסר שאפשר גם אחרת.



2. סוף־סוף, על רגל אחת ושני קביים, נכנס רוני אלשיך לתפקיד המפכ"ל. צריך לקוות שכהונתו כולה תיראה אחרת. על פי הערכות כל יודעיו מקרוב, כך יהיה.



דעתי הייתה, וכך גם כתבתי, שהמשטרה זקוקה למטאטא חדש מן החוץ כדי לנקותה, לטלטל אותה, להכניס בה רוח חדשה והתנהלות מוסרית אחרת ולארגנה בצורה יעילה יותר. אני מודה שתפקודה מול גלי הטרור, בפיקודו המנהיגותי המוצלח של מ"מ המפכ"ל ניצב בנצי סאו, שאף הרשים בהופעותיו הפומביות, הכניסה בי “הרהורי כפירה". נדמה לי אפילו שאילו גלים אלה היו פורצים מוקדם יותר, לפני מינויי החוץ של הירש ואלשיך, והמשטרה בראשות המפכ"ל הזמני הייתה מתגלה כבר אז בפעילותה המסורה והטובה, בנצי סאו היה היום המפכ"ל הקבוע.



ואז, בתוך כל מהומת הדקירות, הדריסות והיריות המקפחות חיי ישראלים והמלחמה בהן, צצה לה תזכורת משטרתית בוטה - עוד פרשה לכאורה של ניצב החשוד בהטרדות מיניות. היא מחזירה אותנו באחת לתמונת המצב מלפני גל הטרור ומסירה בכך כל הרהור וערעור על מינוי אלשיך. הוא כנראה האיש הנכון במקום הנכון.



עכשיו נותר לו - והוא כבר עושה את זה - לקדם ולהביא לצדו דור חדש ורענן של ניצבים, שיסייעו לו בלב שלם לחולל רפורמות ולהכניס רוח חדשה ודפוסי פעילות והתנהגות אחרים במשטרה, לא רק בימי מלחמה. ולנו לא נותר אלא להתפלל שיצליח.