במסיבת העיתונאים אתמול טענה האם בחצי פה שלא קיבלה שום מכתב, אבל אפשר להניח שהיא קיבלה הנחיות ממערכת הביטחון להכחיש זאת. אף שבמערכת הביטחון ובצה"ל סירבו להתייחס אמש להתייחס לנושא, ברור שאם אכן הגיע, הרי שמדובר במכתב מפוברק.
אבל מדובר גם בשינוי מדיניות ובהסקת מסקנות של מערכת הביטחון. בעבר, גם כשהיו בידי מערכת הביטחון ראיות כי אין סיכוי שחיילים נעדרים עודם בחיים, לא מיהרו להכריז עליהם כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע. כך למשל היה במקרה של אלדד רגב ואודי גודלווסר, שנפלו בקרב מול חיזבאללה וגופותיהם נחטפו, בתקרית שהובילה למלחמת לבנון השנייה ב־2006.
ההשתהות וההיסוס של צה"ל אז ובמקרים נוספים הובילו לכך שבלחץ המשפחות ומסעות ציבוריים, כמו במקרה של גלעד שליט שהוחזק בשבי חמאס, נכנעו בסופו של דבר ממשלות ישראל והסכימו לשלם מחיר גבוה מאוד בעסקות חילופי שבויים חיים תמורת גופות.
בעקבות פרשת שליט הוקמה ועדה מיוחדת בראשות נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, שביקשה לגבש מדיניות ברורה לעתיד. עיקריה היו שאין להרבות במחיר, וכי תמורת גופות של חיילים אין לשלם באסירים חיים. המסקנות לא אומצו רשמית, אך בפועל עקרונות הוועדה מנחים את הממשלה.
מערכת הביטחון מצויה במצב עדין. היא מעוניינת להגיע לכך שבניגוד לתקדימי העבר, סוגיית השבויים והנעדרים לא תעלה לסדר היום הציבורי והתקשורתי. היא מעדכנת את המשפחות ומבקשת מהן לשמור על דממת אלחוט.
המשפחות מצויות במיצר: הן קשובות לבקשת מערכת הביטחון, אך גם יודעות שבעבר רק לחץ ציבורי הניע יוזמות ומהלכים שקירבו והובילו לעסקות.
התרעות פיקוד העורף