אנסה, למרות תחושת הבטן החזקה האומרת להתנער מהם, להתייחס לעצם החקירה. את המאמר הבא כתבתי לפני שיצא הסרטון, ומשום שכל הנחקרים ישבו במתקני השב"כ בזמן החתונה - הוא עדיין רלוונטי.
ומה אם זה לא הם? בחודש האחרון זו השאלה המנקרת במוחי, המדירה שינה מעיני. מה אם הנערים הנתונים בחקירת השב"כ לא ביצעו את הפשע האיום של דומא? המחיר כל כך איום ונוגע בכל כך הרבה רבדים, שהגיע הזמן שנעצור ונקבל החלטה.
חקירת דומא היא נקודת מפנה ביחס החברה לנוער הגבעות: אם עד עכשיו הם היו מחוץ למחנה, ומוסגרים על ידו לכוחות הביטחון, מוקעים ומבודלים ממנו, היום הם מחובקים על ידי חלקים נרחבים ממנו. התמיכה שלה הם זוכים כיום היא עשרת מונים גדולה יותר ממה שזכו לה לפני החקירה. מה שפרשת דומא הייתה אמורה לעשות הוא לרמוס אותם סופית. מי ירצה לתמוך ברוצחי תינוקות, השורפים משפחה שלווה ותמימה בשנתה? אבל אופן החקירה הפך את התחושות בציבור. הרעיונות של נוער הגבעות יתבססו בקרב ציבור רחב בהרבה מעתה. חלק ייקחו בתנועה צד מעשי, וחלק רק יתמכו מהצד.
התרעות פיקוד העורף