אני מגיע ממשפחה רעשנית שמייצרת אנשים רעשניים. לכן התרגלתי לחיות ברעש ולהתנהל מול האנשים הרועשים ביותר, כאלה שההתנהלות מולם לא מומלצת על ידי רוב רופאי המשפחה. אך בין כל הרעש המשפחתי הזה אפשר למצוא גם אנשים שקטים.
אחרי הלוויה הלכנו לבית השקט של המנוח השקט ושם סיפרו לי שהוא הלך לעולמו בדרך שקטה למדי, במיטה שבביתו, בשנתו. האיש השקט היה בן 81 במותו. לאור זאת שעוד לא מצאו דרך למנוע את המוות וכולנו נגיע לשם, הייתי קונה עסקת חבילה של מוות בגיל 81, בבית, תוך כדי שינה.
זה לא דבר של מה בכך ללכת לעולמך בצורה שקטה, עוד לפני שאתה הופך לשק האגרוף של בתי החולים הגריאטריים וכדורי שיכוך הכאבים.
וזה מזכיר לי שלא מזמן הלכתי ברחוב ופגשתי את השחקנית יבגניה דודינה ששיחקה בסרט האחרון של אבא שלי “ד"ר פומרנץ". אתה יודע, היא אמרה לי, לא מזמן נזכרתי באבא שלך שהיה בן אדם שפשוט אי אפשר להמציא. נזכרתי שבאחד מימי הצילום הגעתי לסט והוא נראה די רע, אז שאלתי אותו מה שלומו. הוא אמר לי שהגב הורג אותו מכאבים. אז שאלתי אותו אם הוא לקח משהו נגד כאבים. כן, הוא אמר לי, לקחתי המון מורפיום. נו, וזה מעלים את הכאב? שאלתי אותו. כן, הוא אמר לי, אבל אני מרגיש שביחד עם הכאב גם אני נעלם.
ואני יודע שאתם שואלים מה לי ולאיש שקט מעיראק. ובכן, חיי מלאי הפתעות, ואין לי כוח לפרט איך יכול להיות שיש בינינו קשר משפחתי. אני אשמור על זכות השתיקה, שזה דבר שאני, בתור אדם רועש, בדרך כלל לא עושה.
התרעות פיקוד העורף