בשנת 2015 התבססה ההגירה, על מקורותיה וגווניה השונים - פליטים מאזורי מלחמה או מחפשי עבודה - כנושא מוביל בשיח הציבורי בדמוקרטיות המערביות. המועמד הרפובליקני המוביל במרוץ לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ, עלה על גלי האנטגוניזם להגירה. בשווייץ גרפה ניצחון סוחף בבחירות מפלגת העם, הדורשת להגביל את היקף ההגירה. סוגיה זו מיקדה את הדיון גם בבחירות האזוריות שנערכו באחרונה בצרפת - לא מעט בצל מתקפת הטרור המשולבת שבוצעה בפריז. צרפת עצמה היא בין מדינות האיחוד האירופי המתקשות לגבש מדיניות אחידה להתמודדות עם הבעיה, המעמתת עקרונות של אופי לאומי עם ערכים הומניים.
דוגמה שונה מספקת אוסטרליה, שביסודה היא מדינת הגירה, אך מדיניותה בנושא נוקשה ומתאפיינת בשליטה בררנית בבאים בשעריה. לאוסטרליה יתרונות כלכליים וסוציאליים, אך אוכלוסייתה אינה גדולה ועל כן קיים בה חשש משינויים דרמטיים באופי הלאומי והתרבותי של החברה.
יצוין שמדיניות ה־PNG ננקטה לאחר שנים שבהן הגיעו לאוסטרליה מהגרים רבים. קודם לכן, בתחילת המילניום הנוכחי, ננקטה מדיניות "Pacific Solution", שבמסגרתה הועברו המהגרים ל"הערכה" במתקנים באיים נאורו ומאנוס. מדיניות זו, שהרתיעה מהגרים וצמצמה את מספרם, ננטשה ב־2007 (עקב התפתחויות פוליטיות־פנימיות) ושוב גבר זרם מבקשי המקלט החוקיים באוסטרליה.
התרעות פיקוד העורף