העסק הזה הולך ונהיה הזוי יותר ויותר מפיגוע לפיגוע. רגע לאחר שמתברר שערביי ישראל עשו משהו לא יפה, נגיד רצחו יהודים או משהו מהז'אנר הזה, נכנסים האולפנים לנוהל שעת חירום. אחד אחד מתחילים ללקט שם ערבים שמגנים את המקרה, מסתייגים ממנו ומביעים שאט נפש - כדי להעביר לנו את המסר הכי חשוב ביום שבו נשפך הדם: שערביי ישראל בסדר. לא סתם בסדר. אם אצל יהודים די בפיגוע אחד כדי ללמד שבני עמם בחרו בטרור, אצל ערבים כל פיגוע רק מחזק את האמונה שבני עמם בוחרים להתנגד לו.
לפני חודשיים היו אלה ערביי יפו, חלקם רעולי פנים, שיידו אבנים לעבר כלי רכב ואוטובוסים, הניפו דגלי פלסטין וקראו "ברוח ובדם נפדה את אל־אקצא". קודם לכן, אחרי רצח אבו חדיר, יצאו אלפים ויידו אבנים על רכבים של יהודים; השליכו בקבוקי תבערה; הוציאו בטייבה יהודי ממכוניתו שהוצתה; השליכו מטען צינור על כוח משטרה בפוריידיס; וכן ערביי ירושלים שהשמידו תחנות של הרכבת הקלה ותשתיות של חברת חשמל ושל עיריית ירושלים ושל כל מה שנראה להם בעל סממן ממלכתי. אבל את ערביי ירושלים נשאיר הפעם בצד.
כל זה לא קורה בחלל ריק. חברי הכנסת הערבים נלחמים נגד ההתנדבות לשירות ומסיתים נגד מי שמצטרפים אליה. ח"כ ג'מאל זחאלקה הבטיח להפוך את המתנדבים ל"מצורעים". ח"כ איימן עודה - שמונה לפני כמה שנים בידי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל לעמוד בראש גוף בשם ועדת המאבק בכל צורות הגיוס - הכריז שיש צורך לעבור "בעבודת נמלים, מבית לבית" אצל בוגרי כיתות י"ב כדי להבהיר להם את השלכות הגיוס, אבל שום דבר מזה לא יפריע לתקשורת להמשיך להתייחס אליו כאל נושא בשורת המתינות והשילוב.
וכשמדברים על הצורך באכיפה במגזר הערבי צריך לשים בצד את הפוליטיקלי קורקט ולדבר על עוד משהו. לפני כמה שנים נערכה ביקורת מקיפה במשרד הפנים על אודות התנהלותן של עשרות רשויות מקומיות ערביות. השורה התחתונה לימדה על חובות פיקטיביים בסכום המוערך ביותר מרבע מיליארד שקל, שהציגו כ־40 רשויות מקומיות ערביות למשרד הפנים בניסיון להוציא מהמשרד כסף בשביל לכסות אותם. קראתם טוב? רבע מיליארד שקל, 40 רשויות שונות, על חובות פיקטיביים שלא היו ולא נבראו.
הגיעה העת להתעורר. באנשים האלה לא בחר מיעוט קיצוני קטן ולא מייצג. באנשים האלה בחרו 446,583 אזרחים
התרעות פיקוד העורף