בשבוע הבא יגיע הגנרל דיוויד פטראוס לכנס של המכון למחקרים אסטרטגיים בתל אביב. פטראוס, כיום אזרח נידח בכובע בייסבול, חבש בזמנו כמה כובעים, כמפקד צבא ארה"ב וכמנהל ה־CIA. אין שום סיכוי שתרומתו לכנס תגלה תובנה חדשה ו/או מסעירה. מדובר במשחקי חברה. הוא היה מטאור צבאי שהחל צונח ברכות לפוליטיקה הארצית, עד שנתפס בגילוי סודות מדינה. העלמה פולה ברודוול הייתה גם עיתונאית, גם חברתו לסטוץ וגם הביוגרפית שלו, שבדיעבד שכתבה את סיום הקריירה שלו. מתישהו, ובפירוט, נוכל לקרוא אצל חברי כאח לי רון מיברג, מה קורה כאשר האות הראשונה של הזכר הופכת לו"ז ישיבות מטה לישיבות מיטה. בערבית אגב זה הרבה יותר עסיסי, זובור קטלהו.
נתניהו לא המציא את הרעיון הגאוני של ראש מוסד חסר ראש משלו. גם קודמיו, בייחוד בימי מפא"י, מונו על פי מפתח מפלגתי ו/או אידיאולוגי. כאילו קוזי פאן טוטה ("כך עושות כולן"), אבל כנראה שזה רק נדמה לי שמשרתי האינטרס הלאומי היו אמורים להיות עצמאיים יותר.
להבדיל מהטרור דה לוקס במקומותינו, פטראוס פיקד על חזיתות אפגניסטן ועיראק, שספגו אין ספור פיגועי טרור ברמה של אלפי קורבנות. קרוב לוודאי שבבואו יידרש לשאלה כיצד מתמודדים עם טרור הסכינים. בהנחה שהוא צריך לבחור באילו אמצעים לבחור, אני מעריך שהוא לא ימליץ על מגיני הצוואר.
בשנות הקמת המדינה אומנם היינו גרורה אמריקאית, אבל ניצלנו זאת כדי להגן על המדינה שזה עתה קמה. מאז מלחמת ששת הימים, הקשר החשאי עם מדינות זרות לא נועד להגן על ישראל המותקפת מכל עבריה, אלא לתמוך בישראל שמתעקשת להחזיק בהתנחלויות. וכך הפכה ברית הפריפריות להיות ברית המצורעות.
התרעות פיקוד העורף