רק מי שסובל מקשיי הירדמות יודע כמה שהחיים יכולים להיות אכזריים כשאתה תקוע בגוף שמסרב להירגע בזמן שהנפש שלך יצאה מזמן לשנת שבתון. ניגוד האינטרסים בין שני אלה, הגוף שמסרב להירגע והנפש שמבקשת מנוחה, הוא הצרה הגדולה של חיי. והאמת היא שלא חסרות לי צרות.
קושי להירדם מוציא אותך משלוותך ומהגיונך, עד שאפילו פתרון כמו שימוש בתרופות הרדמה לניתוח נראה לך לגיטימי לגמרי. לא סתם מניעת שינה זו טכניקת חקירה מקובלת בשב"כ. ייאושו של האדם שרוצה להירדם ולא יכול הוא מסוגי הייאוש העמוקים שאדם יכול להגיע אליהם.
הבעיה הספציפית היא שהרגלנו את הילד להירדם עם בקבוק - כלומר אחרי האכלה - וככה יצרנו אצלו קשר לא מבורך בין השינה לבין אוכל. הוסבר לנו שצריך שהילד ילמד להירדם באמצעות משהו אחר וכך ההרגל של ללכת לישון עם בקבוק ייעלם. אז הלכנו וקנינו ספר מיוחד לילדים בשם “תפילילה" (מאת מאיה חנוך ומיכל כהן־חי) ומאז אנחנו מקריאים לו אותו לפני השינה. טוב נו, זה לא בדיוק אנחנו, זו בעיקר אשתי שמקפידה על זה, אבל גם אני הקראתי לו את הספר הזה פעם אחת וזו הייתה חוויה מיוחדת.
“טוב, הוא די נרדם", אמרתי לאשתי אחרי שחזרתי מחדרו של הילד, “סיימתי להקריא לו את 'תפילילה' ופתאום שמתי לב שהוא כבר רדום. התפילה עבדה".
התרעות פיקוד העורף