במילים אחרות, יש בו דברים טובים ודברים רעים. על הרעים שמענו מספיק. בשביל זה יש לנו את ראש הממשלה ומכונת התעמולה שלו. הדברים הטובים, על פי הרמטכ״ל, הם העובדה שהווקטור של איראן ב־15 השנים האחרונות התהפך. במקום להתקרב לגרעין, היא התרחקה ממנו, קיפלה אחורנית את התוכנית שהוקפאה לעשר עד 15 שנים.
בדיונים פנימיים ובפורומים שבהם מתקבלות ההחלטות, הרמטכ״ל מפרט יותר. העשור הקרוב דרמטי מאוד בכל הקשור לאיראן, ולא הכל שחור בהקשר הזה. כדאי לשים לב לבחירות במג׳לס האיראני בחודש הבא. הן יהוו אינדיקציה לכיוון שאליו הולך העם האיראני. אתמול, בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, כינה הרמטכ״ל את ההסכם עם איראן כ״תפנית אסטרטגית״. לא, הוא לא חסך מאיתנו את סכנותיה של איראן המתעצמת, שתהפוך בשנים הקרובות למאיץ טרור עשיר ויעיל יותר מכפי שהייתה קודם. אבל בשביל זה, כבר אמרנו, לא צריך אותו.
אני מניח שראש הממשלה נתניהו, כשקיבל את הפתק ובו דברי הרמטכ״ל מאחד מעוזריו, חרק שיניים. הזדמנויות? איפה הוא מצא הזדמנויות, בוודאי שאל נתניהו את עצמו. מה עם התבהלה שצריך להבהיל את הציבור? מה עם ראיית השחורות? איפה הקטסטרופה המתגבשת, השואה השנייה שעלינו למנוע? את כל אלה, נתניהו יודע, לא ימצא אצל הרמטכ״ל הנוכחי. רב־אלוף איזנקוט הוא אדם פשוט של הגדרות פשוטות והחלטות חדות. הוא איש עבודה, הוא לא מתעסק בחשבונות, הוא כמו שופט כדורגל: שורק מה שהוא רואה ומשתדל לעשות את זה ללא פניות.
התרעות פיקוד העורף