האם שמים לרגע בצד את הוויכוח הפוליטי, הרי שבנט צדק בכל מילה בנאום "הקיפאון המחשבתי" שלו. ישראל אכן נגררת אחרי המציאות במקום לעצב אותה, ומתקפת הדה־לגיטימציה נגדנו הפכה לאבן יסוד של אויבינו, ולא איזה סעיף שולי שצריך להתפנות אליו מתישהו. האירוניה היא שדרכו הקיצונית של בנט ומפלגתו היא זו שמספקת הכי הרבה תחמושת לקמפיין הדה־לגיטימציה, והקיבעון הכולל של ישראל בסך הכל נגזר מהרבה קיבעונות מחשבתיים של הרבה ח"כים והרבה שרים. חבל שאף אחד אינו רואה את הקיבעון שלו.
אם בנט רוצה שישראל תזוז קדימה, כדאי שיישם את הנאום שלו. אם אין לו יכולת לשכנע את הקואליציה ללכת בדרך האידיאולוגית המושלמת שלו, וקיבעון הוא האויב הכי גדול, שיתפשר על אלטרנטיבה אחרת שאפשר ללכת בה בקונסטלציה הנוכחית, גם אם היא קצת פחות טובה.
בעולם הנאומים הכל נשמע יפה, אבל בעולם האמיתי בנט בסך הכל תפס אומץ לדבר נגד הממשלה שבה הוא חבר, כי אופציית צירוף המחנה הציוני לקואליציה כרגע לא עומדת על הפרק, בעיקר משום שאותה תופעה בדיוק מתרחשת גם במחנה הציוני; כאוס תזזיתי ולא קוהרנטי שנוצר מכך שכל ח"כ חושב שהססמאות שלו הן הכי טובות ושהאידיאולוגיה שלו היא מושלמת, אבל מרוב אידיאולוגיות מושלמות אין דרך ברורה למפלגה.
ביום חגה של הדמוקרטיה, מתברר, גם האירוניה חגגה: כולם שכחו שעם כל הכבוד לאינדיבידואליזם, אחד מיסודות הדמוקרטיה הוא עקרון ההסכמיות. בלי הסכמיות - נתקעים. גם אם חברי המחנה הציוני היו יוצאים מהקיבעונות המחשבתיים שלהם ומסכימים ללכת אחרי הרצוג, אולי הייתה לנו ממשלה אחרת שהייתה מובילה אותנו בכיוון כלשהו במקום להיגרר אחרי המציאות.
בנט הספיק עוד לצייץ אתמול ש"צריך להשתפר, לא להתקוטט, זה בנפשנו". גם בזה הוא צודק. אבל חוסר היכולת להוביל דרך אפילו עם ממשלת ימין צרה מוכיח שהוויכוחים הפנימיים האינסופיים הם מה שתוקע אותנו. בסוף צריך להגיע לפשרה. אז קדימה בנט, בוא נראה אותך במעשים, ולא רק בנאומים מכוננים. בסוף - ניהול מדיניות הוא בחירה בין כמה אלטרנטיבות שאף אחת מהן אינה מושלמת. תמיד יש אילוצים.
אם בנט חושב שהשילוב בין הטרור למסע הדה־לגיטימציה מצריך לא רק פעולה ביטחונית אלא חשיבה ארוכת טווח, ושצריך להיפרד איכשהו מהפלסטינים, אז שייתן צ׳אנס לדרכו של נתניהו לעשות את זה. לחלופין שיצא מהממשלה. ואם נתניהו ויעלון טוענים שבנט בסך הכל חוזר על רעיונות שהוא שומע בקבינט, אז למה הם לא מקדמים את הרעיונות של עצמם? צאו כבר מדילמת האסיר; גם אם האסטרטגיה שלך יותר טובה, הקיבעון הוא גרוע יותר מהאסטרטגיה הפחות טובה של האחר. מנהיגות נמדדת רק לפי היכולת ללכת בדרך מעשית שניתן גם לבצע וגם להסביר.
אם בנט, הרצוג וגם ביבי־בוגי אינם מסוגלים לבחור יחד באלטרנטיבה שאינה מושלמת מתוך הבנה שקיבעון הוא גרוע יותר, אז שיעזבו אותנו מהלהג הבלתי פוסק שלהם שמטיל אחריות על אחרים. דיבורים ללא מעשים רק מוכיחים שאף אחד מהם אינו מנהיג - לא זה שעומד בראש הקואליציה ולא אלה שיודעים כל כך יפה מה היו עושים במקומו, בין אם הם מחוץ לממשלה ובין אם הם בפנים.