אני תוהה מתי יפסיקו כבר לבלבל את המוח עם המושג שנקרא “מדינת תל אביב”. מצטער לאכזב את כל מי שמפנטז על קיומה של הוויה חילונית פרועה וליברלית, עם ניחוחות אירופים וכיסי נהנתנות שגורמים לניו יורק להתקנא. המציאות ואני אומר את זה כאדם שמכיר את העיר הזו היטב, אחרת לחלוטין.
תל אביב רחוקה מלהיות אי מבודד וחריג. להיפך, היום היא שיקוף נאמן של המצב המורכב במדינת ישראל: כלכלית, חברתית ומורלית.
עבור מי שלא הגיע לכאן לאחרונה, הנה תיאור די מדוייק של חיי היום יום במטרופולין הישראלי: מרכז העיר מטונף. הקירות עמוסים בגרפיטי מקושקש ובמסרים של תלמידי תיכון מפוצצי הורמונים. פיגועי הכתב הללו מגיעים לכל מרפסת וחזית ומה שכונה פעם ‘פלא הבאוהאוס של המזרח התיכון’ מזכיר אסתטית את מוגדישו. הבתים מתפוררים וסדוקים, ורק הודות לתפילותיהם של בעלי הבתים, החוששים מהשיפוץ כמו מהדבר השחור, הם עדיין עומדים על תילם. המדרכות מרוסקות ועמוסות בגללי כלבים.
דמי השכירות גבוהים ובלתי אפשריים - עבור גיגית בעלת גג חלקי תדרשו לשלם סכום בגובה התל”ג של מדינה אפריקאית ממוצעת. השכנים רועשים וחסרי התחשבות - קריוקי חודר קירות, מוזיקה מחרישה או סטודנטית לפיתוח קול, יחפרו לכם יום וליל ויהפכו את חווית השינה שלכם לפעילות אקזוטית ומסכנת חיים. ואם מוקדי הרעש הללו מתפוגגים לרגע, השקט מופר מיד בזעקת קונגו רציפה ובמכות של פטיש אוויר שמקורם במגה שיפוץ שנמשך חמש שנים ברציפות בבניין ממול. חדרי המדרגות מצחינים משתן של בעלי חיים והומלסים. בתי הקפה והמסעדות הן חוויה שמשתווה לצפייה בסרט אימה: המחירים קורעים את הכיס, האוכל חסר טעם וצוות המלצרים והמטבח בז ללקוח. אם תחליטו לבשל בבית ותרצו לרכוש פריט בסיסי וטרי בסופרמרקט, צפו להלם.
שתי רשתות שמתמחרות את המחירים לפי שער הזהב השתלטו על המסחר בעיר וריסקו את המתחרים. עגבנייה ששכחה מתי ראתה את החקלאי או עוגיות שמיוצרות בירדן, יקרות כל כך, שתושבים רבים צמים ימים ארוכים. מוקדי הבילוי, שהם לכאורה הלב הפועם של פנינת ההדוניזם שלנו, עמוסים בסמים ואלימות. כשתזמינו בבר מקומי משקה אלכוהולי תדרשו לשלם שבעים שקלים ותזכו לקבל כוס ובה נוזל שיוצר מתערובת מולטובית של ליזול וטרפנטין, כשהיא מעוטרת בליפסטיק והרפס שלא נוקה משפתיו של הלקוח הקודם. חובב כושר ממוצע שיגיע בתמימותו לחטב את גופו באחד המכונים בעיר, צפוי לפגוש מוכרי תכשירי סטרואידים ושרירני ענק כעוסים, שגופם מתחנן להזרקה הבאה.
דמי השכירות גבוהים ובלתי אפשריים - עבור גיגית בעלת גג חלקי תדרשו לשלם סכום בגובה התל”ג של מדינה אפריקאית ממוצעת. השכנים רועשים וחסרי התחשבות - קריוקי חודר קירות, מוזיקה מחרישה או סטודנטית לפיתוח קול, יחפרו לכם יום וליל ויהפכו את חווית השינה שלכם לפעילות אקזוטית ומסכנת חיים. ואם מוקדי הרעש הללו מתפוגגים לרגע, השקט מופר מיד בזעקת קונגו רציפה ובמכות של פטיש אוויר שמקורם במגה שיפוץ שנמשך חמש שנים ברציפות בבניין ממול. חדרי המדרגות מצחינים משתן של בעלי חיים והומלסים. בתי הקפה והמסעדות הן חוויה שמשתווה לצפייה בסרט אימה: המחירים קורעים את הכיס, האוכל חסר טעם וצוות המלצרים והמטבח בז ללקוח. אם תחליטו לבשל בבית ותרצו לרכוש פריט בסיסי וטרי בסופרמרקט, צפו להלם.
שתי רשתות שמתמחרות את המחירים לפי שער הזהב השתלטו על המסחר בעיר וריסקו את המתחרים. עגבנייה ששכחה מתי ראתה את החקלאי או עוגיות שמיוצרות בירדן, יקרות כל כך, שתושבים רבים צמים ימים ארוכים. מוקדי הבילוי, שהם לכאורה הלב הפועם של פנינת ההדוניזם שלנו, עמוסים בסמים ואלימות. כשתזמינו בבר מקומי משקה אלכוהולי תדרשו לשלם שבעים שקלים ותזכו לקבל כוס ובה נוזל שיוצר מתערובת מולטובית של ליזול וטרפנטין, כשהיא מעוטרת בליפסטיק והרפס שלא נוקה משפתיו של הלקוח הקודם. חובב כושר ממוצע שיגיע בתמימותו לחטב את גופו באחד המכונים בעיר, צפוי לפגוש מוכרי תכשירי סטרואידים ושרירני ענק כעוסים, שגופם מתחנן להזרקה הבאה.
בצפון העיר אפילו יותר גרוע. ברחובות המרכזיים יקדמו את פניכם בתים מצועצעים, מצופים בשיש וולגרי, מאוכלסים במתעשרים טריים שמתחרים זה בזה בגודל הרכב, רוחב השעון ונפח עגלת התינוק. כדי להרגיש חלק מהשכונה תצטרכו להצטייד בערכת החובה של תושבי האזור: תיק לואי ויטון אדיר ממדים שניתן להסתתר בו במקרה של פיגוע או גשם, כלב הולך ומתכווץ שאינו משיר שיער ותינוק שזה עתה נולד, מעוטר בחליפת “אדידס” נוצצת ומעיל של “גאנט”.
סביבת מגדלי היוקרה שצמחו בגבול רמת גן היא ג’ונגל של ממש: דוגמניות בדימוס שנולדו עם עקב שחובר לרגל בלידתן מתייפות בסלון המקומי. הן ממתינות למאהב הנשוי שרכש עבורן דירה בסמוך לבר רפאלי. עבריינים בגמילה עם כיפות מעצר נעים הלוך ושוב על אופניים חשמליים וצרפתיים שנעקצו בידי מתווך חמדן צועקים זה לזה בעברית שבורה: “דויד, מה קורה אח שלי”?
על דרום העיר אני הס מלדבר. האזור נכבש בידי פליטים ועובדים זרים. לבי יוצא לתושבי המקום ששכונת מגוריהם התרסקה בשל אוזלת יד ממשלתית.
שום דבר ממה שהוצג כאן לא ייחודי לעירו של דיזנגוף. התחלואים לעיל הם חלק אינטגרלי מהמתרחש ברחבי המדינה. תוכלו למצוא אותם בכל עיר ממוצעת בארצנו: ירושלים, חיפה, אילת, חדרה ורחובות. לכן כשמישהו משתמש בהתרסה במונח “מדינת תל אביב”, ברור לי שהוא מעולם לא חי כאן.