נפתלי בנט היה הכי חד וברור. אבל גם גדעון סער, יאיר לפיד, ציפי לבני, אביגדור ליברמן ויצחק הרצוג הצטרפו השבוע לכתב אישום מורכב ורב־פנים נגד בנימין נתניהו. הם דקרו אותו, כל אחד ממקום אחר, בנקודה הכי רגישה ומטרידה: מהות התפקיד של ראש הממשלה. איפה התוכנית ואיפה החזון, הם תהו בקול רם והעלו שוב את שאלת מנהיגותו של נתניהו.
אז פוליטית נתניהו צודק. אבל זו בדיוק השאלה שהעלה שר החינוך בנאום שנשא בכנס המכון למחקר ביטחון לאומי - האם זו לא החמצה? לפני שנתניהו גיחך לכאורה על דברי בנט, ומשה יעלון טען שהוא ילדותי וחסר אחריות, עולה שאלת המסר החינוכי. האם בכך שראש הממשלה מוכיח שלא חייבים להניח תוכנית מדינית פורצת דרך, האם בכך שהוא מראה שאפשר לכהן בתפקיד כל כך הרבה שנים תוך שהוא מאחר לפגישות, נמנע מטיפול בסוגיות רגישות ונלחם כל הזמן בתקשורת - הוא לא מעצב את הדוגמה האישית למנהיגות העתידית בישראל?
נתניהו מקשיב לביקורת הזאת. הוא אמר זאת לא פעם בתגובה לקריאות הללו שיוזמה שלו נועדה מראש להציג ויתורים ושהיא רק תעורר התנגדות. נתניהו הוא חסיד של תפיסת הלחץ הנגדי: מחכים לראות מה עושים הווקטורים בחוץ ומפעילים לחץ ציבורי בעוצמה שתסכל מהלכים או תסיט אותם לכיוון שנראה לך. הוא רואה בזה מנהיגות אמיתית, יריביו רואים בכך ניהול שמרני וזהיר. הם רוצים משהו אחר, הוא קורא להם להתמודד.
התרעות פיקוד העורף